לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נהג אוטובוס שרצה להיות אלוהים.


"הדברים כשלעצמם אינם טובים או רעים. הכל תלוי באופן שעליהם אנו חושבים."


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2009    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2009

עוד פוסט..?


This desperation leaves me overjoyed.."
זה משהו דפוק בי? או שככה זה בקשר?
אני לא יכול לסבול את זה כשיש לה מצב רוח רע, או סתם לא כלכך טוב..
אני דואג לה, ואני לא רוצה שהיא תרגיש רע, כי גם לי זה גורם להרגיש רע..
ואם אני אומר לה את זה היא עוד יותר מתעצבת..
אני צריך אותה איתי, כיף לי שהיא מחייכת, שהיא במצב רוח טוב, ולפעמים אני לא מוצא את הדרך להעלות לה את המצב רוח..
ודברים מתחילים להראות שגרתיים, או שאני מדמיין? 
אולי פשוט צריך להתרגל לעובדה שלא תמיד הכל זה צומי ולא תמיד אנחנו במצב רוח הכי טוב שיש, גם זה קורה..
אני מבין את המצב, ובכל זאת קשה לי לראות אותה כשקשה לה.. או שהיא אפילו סתם במצב רוח קצת לא טוב בגלל משהו שטותי!
אני תמיד מחפש איך לעודד אותה או משהו..
פאק פאק אוף.
נכתב על ידי , 23/12/2009 22:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



?


כלכך הרבה מחשבות, כלכך הרבה שאלות.
היא פשוט הכל בשבילי עכשיו, אני לא יכול להתמודד עם מצב שהיא תרגיש קצת לא טוב, אני לוקח אותה ברצינות כמו שלא לקחתי שום דבר בחיים שלי אי פעם ברצינות..
אני צריך אותה כאן איתי.
וזה לא רק היא, זה מה קורה עכשיו עם הקבוצה? החברים? איך החיים ממשיכים מכאן?
אף פעם לא הצטרכתי יותר חופש מעכשיו.
תקופה הכי מעצימה שהייתה לי אי פעם..
נקווה שתעבור מהר?
נכתב על ידי , 22/12/2009 23:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ואולי זה אנושי?


פוסט פריקה.
הרבה זמן לא עידכנתי, זה מוזר..
יש הרבה דברים שיושבים לי על הלב עכשיו, כנראה שזה צריך לצאת איכשהו..
במסע לפולין, וגם אחריו, היו כמה פעמם שבכיתי סתם ככה, או לא סתם ככה, אבל היו, אחריי הרבה זמן שלא היו..
ויש בי משהו כזה שצורך את הרגש, תגובה אינסטנקטיבית של הגוף להתרגש.

אני אוהב אותה, יותר ממה שהיא יודעת. קשה לי להסביר לה את זה בצורה שהיא תבין, ואני גם סומך עליה, המון..
אבל יש קצת פחד, שמשום מה, זה ייגמר, ושתינו נתפרק..
אין סיבה לפחד, או להיות פסימי, זה גם כלכך הדדי, שאין סיבה שזה ייגמר.. אבל משום מה זה עדיין קצת מפחיד.
יותר מדי מחשבות, יותר מדי.
ומה הקשר עכשיו בצפר? מבחנים?? אני כלכך צריך זמן לסדר את הראש, זמן איתה, טוב זה רק עוד שבועיים..
יהיה בסדר.
משום מה אני עדיין לא מרגיש שהתפרקתי לגמריי, אני צריך לצעוק או משהו.



נכתב על ידי , 20/12/2009 20:29  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בן: 31

MSN: 




2,990
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , תחביבים , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDer Fanger im Roggen. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Der Fanger im Roggen. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)