אז כן, הייתי עם כמה בנים.
לא סקס או משהו.
וכן- היו לי רגשות לחלקם.
וכן(שוב)-חשבתי שנהייה ביחד.
ונשבר לי הלב.
טוב, לא עד כדי כך. אבל חשבתי שייצא מזה משהו. אחד עשה עליי התערבות. אחד סתם כי שיעמם לו.
.And the list goes on and on
אבל עכשיו?
אני אהיה בוגרת.
אני לא אתפתה לכל מיני קטעים עם בנים שבכלל לא שווים את ההתייחסות שלי.
עם בנים שאף אחת לא צריכה להסתכל לכיוון שלהם.
עם בנים שאם אני אראה אותם ברחוב-אני אתעלם לחלוטין.
בעצם לא-אני ישלח מבט של שנאה. שיבינו כמה ההתנהגות האידיוטית שלהם פגעה בי
ואולי כנראה תפגע בעוד בנות.
אני חושבת שאולי התבגרתי במהלך הקיץ.
ושאולי לא.
אמרו לי שעדיף להתעסק בלימודים מאשר בבנים.
הם צודקים?
כרגע-
אני כן מחבבת מישהו.
מחבבת מאוד אפילו.
אבל אני ממש לא יודעת מה הוא מרגיש כלפי.
למרות כל הלבבות וה'אני מת עלייך'.
אבל יש כמה בנים שאני יודעת שרוצים שאני יהיה איתם בקטע\חברה שלהם.
והאמת?אני לא רוצה אף אחד עם הוא לא דומה אליו.
שבוע הבא אני הולכת לפגוש אותו.
-זה לא פעם ראשונה ד'א-
ואני מתרגשת.
אחרי הכל- לא ראיתי אותו שלושה חודשים!
אם למישהי (או אולי מישהו) יש רעיון מה לעשות כדי להרגיע את ההתרגשות הזה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Esti.