* * *
" היי קת' " הרים את ידו לשלום ולא מתאמץ להסתובב.
" את לא מחזירה שלום ? " שאל כעבור כמה שניות " כשתסתובב אלי אני יחזיר לך שלום "
הוא נאנח אך לבסוף הסתובב. " שלום, מרוצה עכשיו ? " "אמ.. כן"
חייכתי.
" למה את נראית שמחה כלכך ? " " יש לי דייט היום "
" ומי הגבר המאושר ? " שאל מופתע.
" קרמר בראון " עניתי מאושרת ובוהה באוויר כמו נערה טיפשה ומאוהבת.
" הוא לא המורה שלך ? " שאל מעוות מעצם המחשבה.
" כן, כועס ? " "קצת, הוא בכל זאת המורה שלך"
* * *
אחרי כמה דקות של המתנה הוא הגיע ונכנסתי למכוניתו.
" את נראית מדהים ! " אמר.
" תודה, גם אתה" חייכתי לו.
התחלנו לנסוע והייתה שתיקה די מביכה. אני שונאת כאלה שתיקות.
"אז לאן הולכים ? " שאלתי כדי לשבור את הקרח.
" למסעדה, " " איזה ? "
" פרדריק " "נשמע טוב אבל אתה יודע שזאת אחת המסעדות היקרות ביותר בעיר "
" כן ואין לי בעיה עם זה" "אבל לי יש" "תירגעי, אני משלם וני רוצה שהערב היה מושלם" אמר. החלטתי להניח לו, אף פעם לא אכלתי במסעדת יוקרה ובטח לא ברמה של הפרדריק.
שמעתי שהיא מדהימה, התרגשתי לאכול שם.
כעבור זמן מה הגענו למסעדה, היא הייתה בטיילת החוף של העיר.
* * *
ישבנו בשולחנות העגולים המיועדים לשניים ודיפדפתי בתפריט בעיון,
הזמנתי אווז ברוטב בלונז וצדפות וקולה, קרמר הזמין לובסטר עם נתח בשר, אורז ושום.
התחלנו לדבר. "אתה בן 21 ואתה מורה " התחלתי להגיד. "נכון" השיב.
" איך זה יתכן ? " " שהייתי בן 15 וחצי סיימתי את התיכון וישר הלכתי לקולג',
הייתי חכם מאוד והקפיצו אותי המון כיתות וסיימתי את הקולג' בהצטיינות ומוקדם יותר מהאחרים
ואז הציעו לי להיות מורה וחשבתי למה לא ? " "מגניב"
המשכנו לדבר והגיע האוכל ואז הזמנו קינוח, קרם בורלה כמובן.
קרמר שילם ויצאנו לבחוץ טייל על החוף, הוצאהחזקתי את נעליי בידי.
החול היה נעים ורך שרק רציתי לעשות ממנו שמיכה ענקית ולהתכסות בה.
השעה הייתה 23:30 אז ביקשתי מקרמר שיחזיר אותי אחרת אבא יכעס.
פרק שלישי חלק ב' :
1802 - הניראה שנה חלפה כרוח העוברת מעיר לשכונתה.
" מרפי ! " צעקה לעברי ג'וספין. " כן ? " השבתי נינח.
" ירדו לי המים " לחשה.
2010 - " אני בבית " צעקתי מאושרת אחר הדייט החולמי שלי עם קרמר.
" וואו גם אני " לגלג לי נייט. "דביל" " שמי השני " קריצה הופיעה בעניו
ואני צחקתי והתיישבתי על הספה. " איך היה דייט ? " שאל. " מעולה "
" רוצה להרחיב ? " "אוותר" "רעה" " שני השני" החזרתי לו באותו מטבע.
עליתי למעלה להתקלח אך לורן הייתה שם אז החלטתי להיתקשר לקרמר.
" הלו ? " שאלתי דרך הפלא' אך קרמר לא ענה, שמעתי דרך הקן השני
אנחות של אישה. " קרמר ! " צעקה. " אוו.. תמשיך !" הרגשתי את הדמעות
עולות במעלה גרוני, הרגתי אותם יוצאות דרך עיני והרגשתי גם את טעמם המלוח.
ניתקתי את הטלפון וזרקתי אותו על הרצפה. התחלתי לבכות בקול רעם, כנראה
יותר מידי רעם כי שמעתי את נייט רץ לחדרי ואכן שמעתי נכון, הנה הוא עומד
בפתח חדרי. " מה קרה קת' ?!" ספק שאל ספק צעק. " הוא בוגד בי.. "
מילמלתי בין יבבותי. " מי בוגד בך ?" שאל כלא מבין. " קרמר בוגד בי"
" כלב בן זונה " המשיך לקלל אותו נייט. " קת' הוא לא שווה את הבכי שלך !
תפסיקי לבכות בגללו, מחר תבקשי לעבור כיתה ולא תיראי אותו יותר "
אמר. " אני מבטיח לך ". נייט הלך ואני נכנסתי לאמבטיה להוריד ממני את
הטעם המר של הבגידה הכואבת, למרות שהיה רק דייט אחד ואפילו לא
התנשקנו התאהבתי בו והוא איכזב אותי, בגד בי..
יצאתי מהאמבטיה ולבשתי פיג'מה רציתי לישון ולתת לי מנוחה מהכאב אבל לא
הצלחתי. השעה הייתה 4 בבוקר ונמאס לי לשכב במיטה בניסיון לישון.
פתאום קלטתי שחלום חיי היה לגור מול יער ולבקר בו והנה אני גרה מול יער
ועוד לא נכנסתי אליו, החלטתי ללכת לראות אותו, לבכות שם, בשקט.
שמתי מגפיים קטנות וג'קט וירדתי למטה, לקחתי מפתחות ויצאתי לבחוץ.
נכנסתי ליער דרך כניסת המטיילים והלכתי בשביל המסומן, ראיתי
שהשקיעה עלתה. "השקיעה זה הדבר האהוב עלי" "כמובן שאחרייך"
אמר קרמר ואני האמנתי לו כמו טיפשה "כמובן שאחרייך".
שוב פעם עלו הדמעות והתחלתי לרוץ. לא שמתי לב
לאן אני רצה רק רצתי, לא שמתי לב שירדתי מהשביל המסומן
וגם לא שמתי לב לנוף היפה או לשום דבר אחר. רק רצתי.
לבסוף התייאשתי וראיתי בול עץ מונח באמצע היער.
ניגבתי את הדמעות בשרוולי והלכתי אל בול העץ.
ישבתי עליו ועצמתי עיניים.
נקודת מבטו של נול -
טיילתי ביער הגדול שהכרתי כלכך טוב.
היער ביתי השני, הבית המדהים יותר שלי.
תמיד הרגשתי שאני שייך לפה, למקום המדהים הזה.
הלכתי וראיתי נערה בסביבות גילי, יושבת שם על בול העץ הגדול והחום
המונח על האדמה היבשה והחומה מלאת העשבים ושורשים.
עוצמת עיניים ונראת מנותקת מהעולם, הנחתי שהיא לא ראתה אותי אז
שתקתי והתקדמתי לעברה להתיישב על בול העץ. משמאל ישבתי לה.
" היי " אמרתי. " היי " השיבה ופותחת לאט את עינייה העדינות, נראה כבכתה.
" אנחנו מכירים ? " שאלה בנימוס מנסה להסתיר את הדמעות. "לא" עניתי בקצרה.
" נול " הושטתי את ידי ללחיצת יד. " קתרין " חייכה ולחצה את ידי.
" מה קרה לך ? " שאלתי מתעניין. " אפשר לא לדבר על זה ? זה כואב לי "
" ברור שלא " חייכתי לה מנסה להיראות ידידותי ככל האפשר.
" מה אתה עושה פה בשעה כה מוקדמת נול ? " " מטייל "
" את ? " " תאמת שאני לא ממש יודעת " גיחכה.
קתרין הייתה יפיפה, שיער חום חלק וגולש עם עיניים כחולות ויפות.
גוף חטוב. נערה כמוה לא ראיתי.
" אם אני לא חצוף מידי את פשוט יפיפה, מישהי כמוך לא ראיתי מימי חי "
" תודה רבה " אמרה בעצילות. " אבל בבריטניה אני ממש לא מיוחדת,
כלום נראות שם כמוני עם כמה וכמה יותר יפות " " את בריטית ? "
" כן, אתה לא מזהה את המבטא ? " " שמעתי מבטא, לא ידעתי של איזה מדינה הוא "
" ועכשיו אתה יודע " חייכה אלי.
קתרין הייתה נחמדה מאוד ונהנתי להיות בחברתה.
" אני צריכה ללכת, נהיה מוקדם ואבי יכעס אם יראה שהלכתי בלי להודיע "
" הוו.. " התאכזבתי, ממש נהנתי להיות איתה.
" אתה נשמע מאוכזב " "צודקת, ממש נהנתי להיות איתך"
" תמיד נוכל להיפגש שוב ואם יש לך טלפון נוכל לדבר אחד עם השני"
היא נסיתה לעודד אותי, ואני גיחכתי למראתה. החלפנו מספרי טלפון
והיא הלכה. החלטתי גם לחזור הביתה.
הלכתי לאט מסוחרר ממחשבות מקתרין ושהגעתי הביתה שמעתי שוב צעקות.
אבל לא כמו תמיד, צעקות אכזריות וצעקות כאב. מאמא.
ממש אהבתי את הפרק ומאוד השקעתי ! מקווה שגם אתם אהבתם D:
בבקשה תגיבו, זה חשוב לי ^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
' בוגרת, אף אחד לא מדבר עם בוגרת ' - סיפור בהמשכים
