זה מוזר להיות אתאיסט קיצוני שלא מוכן להגיד "אדוני" כשהמורה מכריחה אותו לקרוא מהספר בשיעור כי היא פאקינג מטומטמת עצלנית מוצצת חלבה , אבל עדיין באותה העת להתעניין בקטע מטורף במה שהולך בספר הפסיכי הזה?
לא נראלי. כי הגישה של כל המאמינים הטהורים היא "כל מה שאלוהימוש אומר זה חקוק בסלע וקדוש בעיי!!"
כשמסתכלים על הדברים קצת יותר לעומק,יש הרבה יותר בספר הזה מאשר נפלאותיו של גיבור הספר העונה לשם "אלוהים" ומשרתיו הנאמנים שאין לי כוח למנות.
אחת הסיבות שאני נורא אוהבת את הספר איוב זה כי הוא מציג צד שונה של אלוהים,לפחות איך שאני רואה את זה. אם מסתכלים על זה בצורה נורא מופשטת וחסרת כל התערבות של דת ואמונה , השטן שכנע את אלוהים להתנכל ולהתאכזר לצדיק תמים ללא שום סיבה,הוא מעולם לא חטא ולא "בירך" את אלוהים,השטן החליט שזה רק בגלל שאלוהים היה אליו נחמד ונתן לו הכל,ושיראה שברגע שהוא יקח ממנו את החיים שלו הוא כבר לא יהיה כל כך צדיק. אז אלוהים התפתה לראות מה באמת יקרה , וכאן בעצם רואים את היישות העליונה והכל יכולה,כאדם,אדם רגיל ונורמטיבי לגמרי,שרוצה לבחון מישהו אחר על מעשיו מתוך משהו שמישהו אחר אמר לו. פתאום לרגע אחד הוא לא היה יישות אדירה וכל יכולה,הוא היה פשוט סתם עוד בן אדם.
אבל אז הגיע החלק המעצבן.
אחרי שאיוב ספג את כל המכות של אלוהים ובמהלך כל הספר הוא התבכיין ותהה אם כדאי לו להעמיד את אלוהים למשפט ולרגע חשב שכן ולרגע חשב שלא והתנהג כמו פוסי , בסופו של דבר...הגיע מה שחיכיתי לו דיי הרבה זמן - התשובה של אלוהים.
ובמקום לעמוד ולהגיד כמו גבר "וואלה אחי טעיתי מצטער כפרה לא היה במקום..." הוא התחיל לשבח את עצמו ולהלל את עצמו ולהזכיר באמצעות סדרת שאלות רטוריות כמה שהוא גדול וענק וכמה שכל העולם על הזרת שלו,ואז הוא שוב חזר להיות היישות האדירה והעצומה והבלתי מנוצחת הזאת,רק שהפעם הוא זה שהילל את אמאמשלו , אלוהים נרקסיסט. חה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
moby.