Money, money, money
Must be funny
In the rich man's world
ההורים חסומים. אני חסומה. למען האמת,כולנו חסומים.
זה כבר גובל בעצבות שאם אני נכנסת נגיד לפול&בר..אני צריכה מינימום 200 שקל בשביל חולצה נורמאלית.
לא נדבר בכלל על המחירים ההזויים של רנואר קאסטרו וזארה.
עם כל אהבתי לאופנה ולבגדים , כמה כבר באמת שווה החתיכת בד הזאת ??
היום הכל נמדד על פי הלייבל שמודבק על החולצה.
כי אני בטוחה שלייצר במקומות נידחים כמו טורקיה סין מרוקו וכ'ו , לא באמת כלכך יקר.
איך זה קורה כל פעם מחדש שהעשירים רק ניהים יותר עשירים והמעמד הבינוני רק צונח יותר ויותר למטה.
אם היו לוקחים את כל הכסף בעולם ומחלקים אותו במידה שווה (איזה מחשבה מטומטמת של ילדה בכיתה א' חחח) הכל היה הרבה יותר נחמד.
החנויות רק הולכות ומתייקרות , ואנחנו הולכים ומתגמדים.וחוסכים.ומוותרים.
ואם אני,שעוד מרשה לעצמי ללכת ולקנות במקומות האלה,מתבכיינת. מה יאמרו האנשים שפשוט באמת לא יכולים ?
זה לא שמי שעשיר יותר הוא טוב יותר. כולנו בני אדם. לכולנו יש רגשות ואופי וחלומות ושאיפות ואהבות.
זה שיש מישהי איפשהו באפר איסט סייד עכשיו משוטטת לה בטיפאניס ובנדלס מבסוטה וקונה בלי חשבון , לא אומר שכאן בישראל בבאר שבע אין מישהי שהאהבה שלה לאופנה כלכך עצומה . ההבדל הקטן הוא , שההיא שם יכולה להרשות לעצמה.
הפוסט הזה סתם יוצא נורא קטנוני. אבל מעטים האנשים כאן שלא יכולים להזדהות איתי.
אני סתם מבואסת עכשיו כי בא לי כבר שופינג חורף ואין לי שקל על התחת.
אוף.
עריכה\\
תודה רבה לכל המגיבים המקסימים,
אני שמחה על כל ההזדהות שעלתה כאן
אני יודעת שהפיתרון היחידי להלחם בתופעה הזו של עליית המחירים המתמשכת היא בעצם מחאה,
אבל כולנו יודעים שהדבר לא קל ולא נעשה בלילה.
תודה רבה על כל הטיפים שנרשמו כאן בתגובות , בהחלט שימושי ובהחלט יעזור לי בהמשך.
♥♥♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
moby.