עברו המון חודשים מאז הפעם אחרונה שכתבתי כאן
עברתי על כל הפוסטים הקודמים
הילדה האבודה שהייתי
ועל מה שנהפכתי להיות
יותר מידי אכזבות , עליות ונפילות
אבל עכשיו אני יכולה להגיד שעם כל הכאב וכל מה שעברתי התמודדתי בבעיות שלי
בדרך הכי טובה שיכולתי
ואני כבר לא מצטערת , פחות כועסת על עצמי
נכון אולי דברים לא הסתדרו כמו שרציתי , נכון יכולתי לפעול אחרת .
אבל זה אחרי שדברים קרו . בדיעבד .
ומצד שני אולי עדיף שהם קרו
כל כך כעסתי על עצמי שסיפרתי על הבולימיה שהוציאו אותי מהצבא בגלל הפרעות אכילה
איך יכולתי להיות כזאת חלשה אחרי שנים של הסתרות
פתאום את נשברת?
ומה כולם יגידו ? ומה תעשי עכשיו בבית כשכולם בצבא? ומה אמא ואבא חושבים על זה?
עכשיו יש להם עוד סיבה להתבייש בי . לשנוא אותי
ועכשיו ? כשאני מסתכלת אחורה הייתי צריכה לעזוב , הייתי צריכה לשחרר לספר להוציא
להודות שיש לי בעיה וכן אני צריכה עזרה !
לא לשקר שהכל משתפר והכל נהפך גרוע להפסיק לטבוע בתוך השיגעון של עצמי
הייתי צריכה את החופש הזה בשביל עצמי
לטפל בעצמי ולהתחיל ללמוד לאהוב את עצמי
עברה שנה מאז שהשתחררתי אפילו יותר
אני עדיין עם הפרעת אכילה . והיא תמיד תהיה חלק ממני . אבל אני כבר לא מקיאה טפו טפו
אני אוכלת , ואפילו כמה פעמים ביום עושה ספורט
ונלחמת כל יום מחדש בעצמי בבולמוסים
אני יכולה לדבר בלי לחשוב עשרות פעמים לפני כל מילה שיוצאת לי מהפה
אני יכולה לחייך
ובגלל כל פעמים שנפלתי נפגעתי למדתי להעריך את עצמי
למדתי איזה יחס מגיע לי מאנשים ועצמי ובכלל
אולי לא לגמרי , אולי זה רק אמצע הדרך אבל לפחות אני נמצאת בה , הולכת
בשביל להחלים לגמרי אני צריכה לעזור גם לאחרים וכך אני יעזור גם לעצמי אני יודעת
אני לא אותה ילדה קטנה ופגועה שהייתי
עברתי דרך
נשארו בי גם המון צלקות והמון פצעים שלא החלימו עדיין
אבל אני יודעת שמכאן אני יכולה רק לעלות למעלה
לעמוד זקופה מול כל הפחדים הישנים והחדשים
לנסות לשחרר מכל מה שהיה כי עשיתי את הכי טוב שיכולתי . באמת .
ואני סוף סוף יכולה להגיד שאני גאה בעצמי
ואני מתרגשת לקראת חיים חדשים , טובים יותר
חיים של הגשמת חלומות ויעדים שלי ושל אחרים
אני אצליח . אני יודעת.
אני פאקינג "אישה חזקה"
מגיע לי הכל ויותר
מגיע לי פעם אחת לא להקטין את עצמי אלא להגדיל
כבר לא קטנה כבר לא חלשה
אני פאקינג אישה חזקה !!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
i never changing who i am