אני מחייכת וצוחקת.

אבל מבפנים מצטבר רק כעס, ועוד כעס.

על העולם, על כולם, ובעיקר עליי.

איך אני סומכת כל פעם, ושוב חוטפת.

מאמינה, ונופלת.

מרשה לעצמי להיפתח, ונפגעת.

נמאס.

אני כן רוצה לספר!

אני לא מתביישת בזה.

אבל אני יודעת מה ייקרה אם אני אספר לה.

זה יגרור תגובות של בהלה, שוק, התרחקות, ואולי אפילו גועל.

מצידה, ומצד כולם.

לא מתאים לי עכשיו. באמת.

הרי אם אני אספר לה, זה לא שפתאום נהפוך להיות זוג ונאהב. אין סיכוי.

אז מה אם אני אוהבת גם בנות?

זו סיבה להתרחק ממני? לברוח? לפחד?

מקווה שיבוא יום שבו אני אהיה חופשייה להגיד ולספר כל מה שבאלי בלי לפחד ממה ייקרה.

אני.