כן, אז הבנתי שאין טעם להשאיר את הבלוג פרטי, כי אף אחד לא באמת מבקש את הסיסמא, ובסופו של דבר אני רוצה לכתוב, אבל אין לי מי שייקרא אם אני משאירה את הבלוג פרטי.

וכן, אני רוצה שייקראו, אני לא אשקר. אני לא כותבת רק כדי להוציא קיטור, בעיקר בשביל להוציא קיטור, אבל אם לא הייתי רוצה שייקראו את זה, הייתי כותבת את זה ביומן.

אז אני רוצה שייקראו, פשוט לא האנשים המסוימים שקראו פה.

אבל בכל זאת פתחתי מחדש את הבלוג כי הגעתי למסקנה חשובה,

שייקראו!

אני שמה זין. מי שרוצה שייקרא. אומנם כתובים פה דברים שלא הייתי רוצה שהם ייקראו, אבל זו בחירה שלהם אם לקרוא או לא, כשהם יודעים שזה מעצבן אותי.

במעבר חד,

כל החברים שלי נסעו לטיול של שלושה ימים עם הנוער העובד,

ואני לא יכולתי לצאת כי יש לי חתונה של בן דודי ההומו על היום האחרון של הטיול, ואני בחיים לא אפספס את זה.

אם לא הייתה את החתונה, בטוח הייתי יוצאת לטיול, ועכשיו אני מקנאה בהם. אבל לא מתחרטת.

שלושה ימים של שיעמום ובדידות. יאיייי!

אני.