אני עוברת מהסלון לחדר והדמות שעברה שם במראה תופסת אותי,

אני חוזרת אחורה ומביטה ולאחר תקופה ארוכה שלא העזתי אני מסתכלת  - ורואה - אותי !

ולא מזהה שם כלום.

מי אני - זו שאלה מאוד טובה

אני אישה נשואה שגרה בבית שאן... 

לבעל שצעיר ממנה בהרבה

אני יוצאת לעבודה בבוקר ומאחרת לחזור בלילה.

אני גרה בבית מרווח מאוד מלא ספרים

ולבושה כרגע בסחבות כי אני מנקה - היום יום שישי.

אז הכנתי עוגה מדהימה למשפחה של בעלי  ואני מנקה,

בלי מזגן !

אני לא מכירה אותי.

אני שכל חיי גרתי במרחב הכפרי

ואהבתי את זה , את השקט, את הנחת, את הקהילה,

ושנאתי לגור בעיר - גרה בבית שאן? ? ?

וביום שישי אחרי שבוע קשה של עבודה הייתי מתפנקת במיטה עד מאוחר

ואז יוצאת לקפה עם חברות ומנקה רק במוצ"ש - אחרי שצברתי כוח

כי אחרי שעובדים קשה צריך לנוח...

ועדיין אני פה , כשהוא יש לציין. . . בים.

נכון יש עוד צד , הצד שלו , אבל כרגע אני מחפשת אותי , לא אותו...

ולמה חם לי כל כוח...

בחיים שלי לא חסכתי עלי...

בטח לא במזגן...

ומהכל הכל הבית הנורא הזה , בעיר הנוראה הזו

לערבי שישי הכפויים האלו במשפחה שכל הזמן כולם מבקרים את כולם ובאים רק בטענות

אחד לשני

אני גיליתי שאני אוהבת שני דברים במיוחד

את בעלי התינוק

ולאפות עוגות