סיבה? אני הרחק ורחוק מהטלפיים של אימא שלי וזה מספיק טוב בשבילי ללמוד חומר שבכלל לא נכנס לי למוח למרות שאני תלמיד טוב ולא מפריע או עושה בעיות.
הבעיה בכל הקשור לבצפר בשבילי? מציקים לי.
עד עכשיו כיום אני בן 16, עד לא מזמן בערב יום כיפור היה יום הולדת כן מבאס להיוולד ביום הזה, ומגיל 4 מהגן מציקים לי. השומן גם חלק מהבעיה בהצקה, אך תמיד היה לי צפייה בעולם בצורה שונה. תבינו לי יש צפייה באנשים בצורה די גסה ובוטה שאנשים חושבים שאני חוצפן, מגעיל ועוד.
אני לא יכול לשלוט בעצמי לומר את האמת לאמיתה. לפעמים אני עושה דבר רע בגלל שאני רוצה ואומר את האמת. למשל לא ממזמן איימתי על מרוה אוני בחיים לא איימתי אז שאלו אותי "למה אתה איימת עליה?" אמרתי "לא יודע, רציתי לדעת מה קורה במצב כזה" כן לא נכנס תיק משטרתי וכל זה רק בגלל שאני תלמיד בלי בעיות אלימות וכו'.
היום למשל חזרנו לבצפר, ותבינו אם כבר הבנתם לבד את המבט הפרטי שלי בעולם אני מתייחס לעצמי יותר כאיטלגנט למרות שאני בכלל לא מאשר שאר הערסים והערסיות בבית ספר. אני בכיתה עיונית שאמורה להיות כיתה מצטיינת... כן אם מצטיינת זה חלק מהתלמידים בעייתים שהם די מציקים לי ומשגעים לי את הראש כל היום. אני לפעמים שונא את זה. להיות שונה אבל ככה אני ולא מקבלים אותי ככה. בגלל זה אני משחק אותה מטורף בשכל וטיפש כי ככה יעזבו אותי במנוחה. אני לא טיפוס נחמד לאנשים בעולם האמיתי כי קשה לי להתחבר אל בני אדם. אני חושב את עצמי לפעמים למה נולדתי בכלל או שאני איזה טעות שאלוהים יצר ובגלל זה יש לו מזל רע כל הזמן. כן יש לי הרבה מזל רע ואף פעם אין מזל טוב. אך לפחות יש לי דבר אחד שמעודד אותי להמשיך הלאה את ימי הבצפר המזעזעים הללו:
ספרים ומוזיקה.
ספרים מראשיתם ועד היום היו הדרך של בני אדם להתנתק מהעולם ולהגיע למחוזות חדשים, הדמיון. אצלי בראש הדמיון פעלי במיוחד ודי ילדותי וגם קצת מלא סטיות וגם קצת מלא אימה וקצת אי שפיות [תנסו אתם לחיות עם אימא שלי בלי לצאת עם פיצול אישיות וזה מה שיש לי. לרוב אני לא שולט בזה. אין לפיצול אישיות שלי שמות, הם פשוט מתפרצים החוצה ושולטים ברגשות שלי. ברוב זה האדישות והנגאטיביות ולרוב התפרצויות הכעס שלי. כן אני כמו קובייה הונגרית XDDD] אבל מוזיקה עוזרת לי לתפוס שליטה על עצמי. מוזיקה תמיד לצידי שאני למטה, מוזיקה בשבילי זה מגע של אור או משהו אחר זה די קשה להסביר. זה הדברים שתופסים אותי אחרי יום זוועתי בבית ספר.
ועכשיו הסבר מה קרה היום בוא נראה ונסמן במספרים שלא תתבלבלו:
1]שיעור ספורט היה יחד עם כיתה י'א הגם ערסים שכמו של הערסים בעולם הזה חושבים את עצמם גברים. הם כל דקה ניסו לדבר איתי ושיגעו לי את השכל אז אמרתי להם שהם טיפשים והם המשיכו להציק ולהציק ואני התפוצצתי וירדתי עליהם חזק ובגלל זה שניים מי'א זרקו עליי מקל לפנים ואיימו שיפרקו לי את העצמות. לא משנה לי ממש עברתי דברים קשים יותר כמו שזרקו עליי אבן בראש בכיתה א', אמרו לי לקפוץ מהחלון מהקומה הראשונה בבצפר אבל נחתתי בשיח שהציל אותי ממות בטוח וכמובן עוד מכות, עוד ירידות ועוד ועוד שכבר לא מזיז לי שקל עם ההצקות הללו. אומרים לי שעם כל השומן והכוח שאני מסוגל להרים שולחן על הידיים שלי [כן אני מסוגל ופעם כמעט השתגעתי ושברתי למישהו את השיניים, אימא המפלצת כעסה עליי מאוד... לא מחזה נעים בכלל] ולזרוק אותו אך אני נגד אלימות. אני נגד אלימות כי אלימות מובילה לדברים נוראיים וכן ערסים משתמשים באלימות כל הזמן אומרים "אתה מעז להתעסק איתי חרא?" וכולי וכולי אבל בסופו של דבר הם ימצאו את עצמם ברחוב. ונקווה שכך [:
2]שיעורי באנגלית? כן זה קל אעשה מחר. שיעורים בהיסטוריה לפני החופשה? לכתוב 10 בדיחות. תבינו יש לי צחוק חולני של רוצח וזה עוד סיבה למה אנשים שונאים אותי. אני לא טוב בבדיחות אבל לפחות מצאתי אתר איטרנט בשביל זה: 9 רגילות ואחת שחורה. מה לעשות יש לי הומור וצחוק חולני.
3]רק המחשבה שאני בבית, אני רגוע, ואני אמשיך לקרוא עוד בספר שאני קורא כעת The short second life of bree tanner מילה אחת על הספר? מדהים. ברי היא דמות טובה מאשר בלה. כן יש לי אובססיה ספרי פנטזיה וחלק בזה הוא זאנ'ר הערפדים אז תצחקו כמה שתצחקו אבל מה לעשות הם מצאו גם אותי.
אז זהו להיום נקווה ואראה אתכם מחר, אה והינה שאלה קטנה לחשיבה לפני שתענו:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Wizardmon