לאחר הרבה מחשב והחלטה, ואחרי כל כך הרבה תגובות XDDD כולל שלי, אז אני אמשיך את הסיפור רק תעירו K? אגב האישיות שלך לילך החברה שלי שונה לגמרי משל איימי אבל החלטתי להראות לכם את האישיות שאני מקווה שהייתה לה. כן אם היא לא הייתה כמעט כמוני, תולעת ספרים רק שהיא יותר פתוחה לאנשים XDDD בקיצר תהנו מפרק זה!
I Do Care פרק 1 – פתיחת מועדון העזרה
היום עצמו היה די נחמד, לא קשה, לא משעמם. הנאום למען האמת היה שעמום כמו בחוץ לארץ. אותו סיפור: המנהל בא [רק פה יש מנהלת] והיא אומרת "שנה טובה לכולם ונקווה ולכולנו נצליח במטרה שלנו" וכו' וכו' וכו'. כן אני לא אוהבת שחופרים לי זה משעמם.
אז הנאום הסתיים והמשכתי לכיתה שלי י'2 והמורה שלנו היה מר אוון אדאמס, כן כמו משפחת אדאמס והוא דווקא נתן לכמה תלמידים לצחקו על השם אבל החזיר אותם לעשתונות. הוא היה מאוד חתיך והפיל הרבה ריר מצד הבנות שהסמיקו רק מעיניו המאוד מיוחדות. הוא היה בעל עיניים שחורות כזפת ושיער שחור כעורב. הוא מאוד שרירי וגם יש לו קול של נער יותר מאשר של מורה רציני כמו שהוא, למרות שהוא מתנהג בתחילת השיעור שלו כליצן. הוא חושב שכל שיעור צריך להיפתח עם חיוך על פיניהם של התלמידים למצב רוח טוב.
כן אם לזה אתה קורא מצב רוח, או מהעבודה שרוב הבנות ואיזה בן או שניים מסתכלים עליך בהזלת ריר, אז כן אתה גורם להם לאווירה נחמדה וחיובית.
זה ממש מוזר כאילו אתם נדלקים על המורה? זה ממש נוסטלגיה כמו בכיתה ג' או ב' שהתלמידים מתאהבים במורים וחושבים שיום אחד הם היו יחד. או הכאב באמת שזה לא יקרה. אבל בימים כאלה לכו תדעו מה קרוה בקצה השני של העולם לגרמי מאוסטרליה או למרינה מרוסיה שנאנסים ביד רמה ע'י המורים שלהם.
כן די הגזמתי לא?
השיעור הראשון היה איתו, הוא היה המחנך של הכיתה והמורה למטמטיקה. אני טובה במטמטיקה אבל לא ראיתי את עוז. הוא היה בקובצה של ה3 ,4 יחידות לימוד. אני לעומת זאת הייתי בקבוצה הכי טובה. יופי עוד שעמום. אך יש לי כולה שעתיים אז מה אחפת לי?
"אז היום החלטתי להתחיל ללמד את החומר. אחרי הכול את כיתה מתקדמת אז אתם אמורים להתקדם משאר הקבוצות בחומר אז בוא נתחיל" אמר מר אדאמס ופנה ללוח וצייר משולש ישר זווית ולידו את משפט פיתגורס. זה היה דווקא חומר קל, כן השוני בין הלימוד לישראל לארה"ב הוא הרבה.
ככה המשכנו כל היום והשעתיים של המטמטיקה עברו במהירות.
יצאתי החוצה וחיפשתי את עוז. חיפשתי את בספסל אך הוא לא היה שמה. לא ידעתי לאן לחפש אבל הוא קורא ספרים אז חיפשתי בספרייה. כן היועץ צדק, יש פה הרבה ספרים אך עם כל כך ספרים איך מוצאים תולעת ספרים שקראה ספר באנגלית? התשובה ברורה המדור באנגלית.
הלכתי מסביב למדור האנגלית אך הוא לא היה שם. במקום זה הייתה נערה שנראתה מפוחדת מאיזה תלמיד. היא הייתה עם שיער גינג'י קצר ועייניים ירוקות שנראו מפוחדות ומגעלות מהנער.
הוא היה דווקא יפה תואר כמו כל שאר הבחורים שראיתי מסביב, ולא אף אחד מהם מעניין אותי.
זזתי מהמדור כמה צעדים לאחור ורכלתי לשיחה שלהם פוקחת עין לנערה המפוחדת.
"מה זה משנה לך? לא רוצה לצאת איתי?" שאל הנער בחיוך סתמי והבעת הפנים שלו שלחה לנערה הזאתי מבט ארוטי כאילו הוא התכוון ליותר מסתם 'דייט'.
"תתרחק ממני בבקשה" הנערה לחשה והקול שלה נשמע מלא דמעות.
"מה הבעיה שלך? אני ביקשתי יפה אז תגידי לפחות 'למה לא' או 'כן' כל כך קשה לך להגיד מילה אחת פשוטה?" הנער התחיל לעלות את הקול שלו עליה.
"לא תתרחק בבק-שה" היא גמגמה וצעדה אחורנית וניסתה לבחור אך הוא לא הלך. במקום זה הוא תפס בידה בכוח בעוד פניה שעכשיו ראיתי היו במבט היסטרי. עיניה היו מלאות פחד ודמעות שירדו ממנה.
"תקשיבי טוב זונה, אמרתי שאת יוצאת איתי הערב ואת תעשי כמו שאני מספר לך שמעת אותי?" הנער איים והידק את אחיזתו בה.
"לא! תפסיק!" היא בכתה אבל לא היה אחפת לו ושחרר אותה ונתן לה סטירה ללחי.
"את תצאי איתי היום ואין מה שתעשי או שהתמונות הללו שיש לי יתפרסמו הערב באתר בית ספר, פייסבוק וכל השאר" הוא חייך חיוך מגעיל. אני שונאת בחורים שמשתמשים בסוד של אחרים לאיים עליהם ואחר כך לא מניחים להם לחופשי. מה כבר יכולתי לעשות לעזור לה?
"לא... בבקשה" היא התחננה וירדה על ברכיה והחזיקה ברגליו "אני אעשה מה שתרצה רק אל תפרסם את התמונות"
"זה לא מספיק" הוא ליקק את שפתיו. יאק איזה דוחה. "תנבחי כמו כלב, ותבקשי כאילו את רוצה לצאת איתי"
לרגע היא עמדה לעשות כמו שאמר לה אך הקול המעוצבן שנזכרתי היום בבוקר נשמע במדור האנגלית "או וואי, מה שאני שומע פה, זה שחיטה? אתה יודע שאתה יכול ללכת לכלא מר ראש מועצת התלמידים" כן זה היה עוז והוא נראה לא מוטרד מדבר למי שהיה לדבריו ראש מועצת התלמידים.
"סליחה אבל לאיזה מילה יאמינו לדעתך? לי ראש המועצה שכולם אוהבים ושהוא פופלרי? או איזה שמן כמוך שצריך לסתום את הפה לפני שהוא יכנס לצרות" צחק ראש מועצת התלמידים על עוז בעוד שעוז רק פיהק מתגובתו.
"סיימת כבר? אם כן הכול מתועד" הוא הרים את הפאלפון שלו וחייך חיוך שדי הבהיל אותי. זה היה חיוך רע מאוד ועל פניו זה נראה כמו הרוצחים הפסיכופטים שמשחקים משחק עם הטרף שלהם. "עכשיו שחרר אותה ותחזיר את התמונות הללו או שאני מצטער מתן אך כל העולם ידע על הסוד הקטן שלך"
ראש מועצת התלמידים או מתן כפי שעוז קרא לו רק נהם ובעט בנערה ששמה ולה שבכתה והלך לדרכו. עוז התקדם אליה והוציא מהתיק שסחב טישו וניקה את הדמעות שלה. הוא חייך ואמר בקול מתוק "אל תקשיבי לו, הוא סתם ערס טיפש. יום אחד הוא ימות בזמן שהוא טוחן גרענים תאמיני לי"
ולה לקחה את הטישו של עוז וניגבה בעצמה עוזבת את ידו בחשש ולוחשת "תודה עוז, אתה נחמד מאוד אליי. למה אתה לא כזה לשאר פה?"
עוז קם ואמר בחיוך בעוד נותן לה יד לעזור לה לקום "כי אני לא רוצה אותם בסביבה שלי. את לעומת זאת לא אחפת לי שאת אומרת לי היי במסדרון או מה שלומך וכזה. את נערה מושלמת שלא צריכה להסתובב בבית ספר עלוב כזה. מגיע לך יותר, ואני אשמח אם את תעברי למקום אחר שבו אין נער מטופש כמו מתן מאיים על התמונות שלך"
ולה קמה והרימה גבה בעודה חשה את הסטירה ממקודם "תודה, אני מעריכה את זה"
"אין בעיות" הוא חזר למבטו האטום כסלע והלך לדרכו.
יצאתי מהמסתור שלי והתקדמתי אליה ושאלתי בחשש באנגלית "סליחה את בסדר?"
היא הסתכלה עליי ואמרה בחיוך קטן עם עיינים די אדומות מבכי "כן תודה. רגע את לא התלמידה החדשה שמר אדאמס הציג לנו היום? איך קראו לך-"
"איימי סאנדרס" המשכתי את משפטה "ואת?"
"ולה בר סלע נעים להכיר" היא לחצה את ידי ואז ניגשה לקחת ספר שלפי הנראה רצתה לפני התקרית עם מתן.
"אז עוז דואג לך במקרה?" שאלתי בעניין בעודי מסתכלת על הספר שלקחה. זה היה אותו ספר שעוז סיים.
"או כן הוא בהחלט דואג לי" ולה חייכה בנימוס והלכה לעבר הספריינית שרק עכשיו משום מה הגיעה. היא נתנה לה את הספר ואחרי הסכמה ולה לקחה את הספר בהשאלה ושנינו יצאנו מהספרייה.
"נחמד לדעת" אמרתי בקול מנומס "אז מאיפה אתם מכירים?"
"עוז מכיר אותי כשהייתי בבית החולים" ולה אמרה בעיניים שפנו יותר לנעלייה "אף אחד מהכיתה לא בא לבקר אותי. הייתי חולה והוציאו לי את השקדים אבל עוז בא. הוא דאג לי ואמר 'אני לא סובל את העובדה שבאתי לערסית כמוך אבל אומרים שביקור חולים זה חשוב' ומאז אנחנו מדברים מידי פעם"
"וואו לא ציפתי שהוא ידאג למישהי" תהיתי רק מהתגובה של ולה "אתם נוהגים לבלות קצת?"
"לא אבל אנחנו מחליפים זה עם זה SMS מחוץ לכותלי בצפר" ולה צחקקה "כשהוא שולח SMS הוא לגמרי בן אדם שונה. יותר שמח ומאושר, לגמרי לא אותו עוז שרואים בבצפר"
"עוז שונה? מה הכוונה?" שאלתי כשסוף סוף מצאנו לנו ספסל בחוץ לשבת.
"רגע אחד הוא האדם האטום רגשית ומאוד שלילי ורגע שני הוא פשוט בחור כזה בונבון שאת רוצה כחבר שלך" ולה הסבירה בעודה פותחת את הספר שלה ושמה בפנים סמניה בעמוד הפתיחה.
"הבנתי בטח יש לו פיצול אישיות"
"כן הוא אמר לי על כך בSMS אחד. אני מקווה וזה לא מפריע בחייו"
"הוא נראה בחור שיכול לדאוג לעצמו ולה" נשמע קול מאוד אנרגטי והסטתי את מבטי מולה וכך גם היא לעבר הנערה שעמדה מולנו. היא הייתה בלונדינית עם שער ארוך במיוחד, והכוונה ארוך היה שזה היה מפוצל בקצוות שונות לכל כיוון. עינייה היו כחולות-תכלת שמאוד הפתיעו אותי לטובה. אך ושכחחתי לציין את הסרט השחור על הראש שלה בצד של השיער? זה דווקא נראה טוב עליה. היא הייתה לבושה גם בתלבושת הבצפר רק עם חולצה צהובה וחצאית ורודה קצרה אך לא נוגדת את חוקי התלבושת.
"שלום זואי מה שלומך?" ולה חייכה לנערה שהתיישבה לידנו יותר נכון ליד ולה.
"מעולה! אך אני צריכה את עזרתך וחברתך החדשה" זואי חייכה חיוך לבבי אך ידעתי שהיא מתחננת משהו.
"עוד אחד מהתיחות שלך על יוסף? לא נמאס לך?"
"לא, בכלל לא. אבל בבקשה נו ולה אני צריכה כולה שתעזרו לי במתיחה הזו! נשבעת שאחרי זה אבטיח לא למתוח אותו"
"מבטיחה או שאת משקרת לגבי זה?" ולה הרימה את הגבה שלה נגד מילתה של זואי.
"מבטיחה או שאני אמתח את עצמי במתיחה הסופר גלקטי מגה שלי" זואי הוציאה מבט די מגוחך על פניה שגרם לי לצחקק.
"נו בוא נעזור לה, כל דבר מאשר להשתעמם ביום הזה" אמרתי בהסכמה וולה ללא שום היסוס הצטרפה לי ולזואי לכיתה. בכיתה השיעור הבא היה שיעור חינוך אך נכנסנו כמה דקות לפני.
זואי ניגשה והביטה במסדרון והיו כמה תלמידים אך רק תלמידי כיתה ט' עברו.
"אוקי תקשיבו טוב שניכם! כשאני אסמן לכם תמשכו את החבל הזה והדלי גל'י יפול על יוסף! תאמינו לי זה לגמרי יכעס אותו!" זואי בתושייה נגשה והמשיכה לחכות לטרף שלה כמו צייד אמיתי.
"מי זה יוסף שהיא כל כך אובססיבית לגביו?" שאלתי בתמימות למרות שידעתי שזה לגמרי היה טעות.
"יוסף צוברי התימני שלנו בכיתה. הוא וזואי ידידים מאז גן חובה זואי אפשר להפריד בינהם. יוצא לפעמים שזואי שכל כך מחבבת את יוסף בצורה הכי משונה שיש אוהבת למתוח אותו מאשר אחרים" ולה הסבירה ולקחה נשימה עמוקה והמשיכה "שני אלה הם כמו חתול וכלב, זואי היא החתול שבורח מזירת הפשע בעוד שהכלב יוסף רודף אחריה במזגו התימני הנרגז"
"שני אלה בטוח היו מאושרים יחד" אמרתי בסרקסטיות מוחלטת וולה גיחחה.
זואי סימנה בידה ושנינו החזקנו בחבל לדלי שהיה מעל הדלת. זואי נכנסה פנימה וחיכתה בסבלנות ואז צעקה כשהדלת נפתחה "עכשיו!" ושנינו משכנו בחוזקה בדלי שנפל על ראשו של יוס- או פאק! זה לא יוסף. זה היה מר אדאמס. הוא היה מרוח כולו בגל'י בצבע ירוק שנראה כמו נזלת מגעילה.
הוא לקח לגימה מהיד שלו ואמר בחיוך שובב "מתיחה טובה גברת לב טוב. הזהירו אותי לגביך אך אני חייב להודות את טובה בזה"
"דאמיט! זה לא היה לך חתיכת הומו עם משקפיים!" זואי התרגזה ועמדה לבעוט במורה אך מישהו תפסה בלחייה של זואי. שתיי ידיים שריריות ומאוד בהירות.
"אסור לקלל מורים זואיל'ה" אמר קולו של הנער שהחזיק בזואי בלחייה כשהיא שולחת קולות נגחייה של כאב. הוא היה בלונדיני גם עם עיינים בעלות יוצא דופן לזואי ולרגע חשבתי שהוא האח שלה.
"יוסף! איך ידעת על התעלול! דאגתי שאף אחד לא ידע חתיכת-" זואי עמדה לקלל שוב אך הוא סתם הפעם את פיה עם ידיו.
"מצטער אך הפה שלך יצא לחופשה" הוא צחק ולקח אותו למקום הישיבה שלהם.
אני ישבתי יחד עם ולה ושלחתי לה מבט 'זה-באמת-הוא?' והיא נדה והסבירה שוב "אימא של יוסף לגמרי לבנה, יותר נכון לבקנית, אז היא התחתנה עם אביו אז יצא שהבן שלהם יצא שונה לגמרי מתימנים. הוא לבן תימני כזה"
"לא ידעתי שיש דברים כאלה" אמרתי במבט מופתע אך לא יכולתי שלא לצחוק מהצרחות הקלות של זואי והניסיון שלה להרביץ ליוסף אך הוא חסם אותה וצחק.
כל התלמידים נכנסו לכיתה כולל מתן המגעיל ששלח מבט עצבני לכיוון ולה שרק פחדה במבט נגעל והסיטה את מבטה לשולחן. ולה המסכנה, מה הקטע של מתן איתה? ומה אלו התמונות שהיא כל כך לא רוצה שהאחרים ידעו? יכולתי לשאול אך מה אם זה לא עניין שולה ממש אוהבת לדבר עליו? כל כך הרבה שאלות הטרידו אותי שלא שמתי לב לכניסתו של עוז.
שיעור חינוך עבר במהירות פז והיה רק שיעור בחירת מגמות ומועדונים. כן מסתבר שהשנה החליטו לפתוח מעדונים בבית הספר והם: מועדון אסטרולוגיה, מועדון ספורט, מועדון קריאה, מועדון עיתון בצפר, מועדון מועצת התלמידים, מועדון פיסיקה ומדעים וכמובן מועדון השלווה לנפש [כן רק מהתבוננות במועדון שמתן מנהל החלטתי שמשהו מוזר קורה שמה אבל מי שאני אחליט]
ולה המשיכה ללכת איתי והפעם לשם שינוי והפתעה עוז הצטרף. שמחתי שהוא גילה השתתפות לבוא איתנו אך הוא ענה "אני מלווה את ולה בינתיים עד שהיום יסתיים. מתן בטח מתכנן משהו זה בטוח"
"מה מתן מתחנן?" זואי שאלה מחובקת עם זרועו של יוסף שהלך לידה.
"אממ כלום שום דבר" ניסתי להציל את הנושא המבייש.
"הלכנו מסביב ולא מצאנו שום מועדון מעניין" זואי התלוננה "אפילו מועדון הספורט שאני כל כך רוצה להיכנס משעמם אותי. אשמתי שאני בקבוצת כדורסל לבנות בתל אביב?"
"את משחקת כדורסל? קול" חייכתי אליה והיא חייכה אליי בחזרה.
"חבל שאנחנו לא יכולים לפתוח מועדון אך בשביל זה צריך לפחות 8 חברים וכמובן מטרה ולמה המועדון יעזור ולמי" יוסף הסביר שנראה מאוד מסמיק מלתת לזואי לחבק את זרועו השרירית.
"הסיכוי שמתן יתן לכם לבנות מועדון זה כמו היום שהוא היה ראש מועצת התלמידים" עוז גיחך ואני נתנתי לו מבט 'שתוק' והוא נהם עליי טיפה וחזר להביט מסביב.
"אולי נפתח מועדון עזרה? שמעתי מבצפר אחד מאוסטרליה שיש מועדון כזה שעוזר לאנשים שונים כמו קבוצה שצריכה שחקן, או לתת עצות, או לפתור בעיה של מישהו או פיתרון לתעלומה דברים כאלה" ולה הסתכלה על כולנו בקול מאוד גבוה.
"מועדון עזרה? זה נשמע מעניין! אבל צריך חוקים!" זואי התלהבה מהרעיון.
"כמו מה למשל?" יוסף שאל.
"אולי כל אחד מחברי המועדון חייב לשתף את הבעיה האישית שלהם ולהבטיח לעזור לכל חבר מועדון אחר עם הבעיה שלו או לעזור לתת לחברי המועדון לתקן את הבעייה שלו?" עוז הציע.
"כן חוק מס' 1 כבר יש! צריך עוד שניים" אמרתי והתחלתי לחשוב עם גירוד יד על הראש. אחרי חשיבה קשה עלה לי רעיון "מה אם שכל מבקש עזרה ממועדון העזרה חייב קודם למלא טופס עם סוג הבעיה אם היא אישית,חברתית,משפחתית,וכו'?"
"כן יש לנו כבר שני חוקים" יוסף אמר בחיוך "וחוק שלוש אולי צריך להיות שכל חבר מועדון חייב להשתתף בכל בעיה ולעזור לחברים ללא יוצא מן הכלל"
"בסדר אז יש לכם חוקים אז זהו אני הלכתי צ'או" עוז אמר בקול הסלע שלו ועמד ללכת אך אני תפסתי בזרועו בכוח והוא נהם עליי במבט עצבני "מה?"
"אתה נכנס למועדון הזה ועוזר לנו בסדר?" חייכתי בשובבות.
"ולמה לי?"
"תחשוב על מבטו של מתן אחרי שהמועדון שלנו יפתח, איתך אנחנו כבר חמישה חברי מועדון כולה חסרים לנו עוד שלושה"
"יש משהו בדבריך" עוז חייך חיוך קטן מלא שעשוע" בסדר אני בפנים כל עוד חוק 1 לא פועל עליי מצד לשתף את הבעיה שלי"
"בסדר יש לנו עסקה" לחצתי את ידו והוא חייך אליי. ידעתי שהוא יכול להיות חיובי כמו שולה אמרה.
"אז מאיפה נשיג עוד בת אחת ועוד שני בנים?" ולה שאלה.
"למה דווקא בת אחת ולא שתי בנות?" זואי התלוננה.
"כי זה יותר טוב שזה מספר זוגי, בן בת" יוסף הסביר.
"זה בולשיט יוסף" זואי בעטה ברגלו והוא צרח וניסה לשמור על רוגע ולא לנסות להרוג אותה.
"לדעתי יש לי רעיון איפה נשיג את הבת שאנחנו צריכים" עוז אמר והתחיל ללכת לכיוון שער בצפר ואנחנו אחריו.
אוי יש! עוד כמה חברי מועדון ומועדון העזרה יפתח! אין לי סבלנות לחכות לראות את המבט של מתן מת רק מהמחשבה שיש לנו מועדון.
&&&
אני מאוד מקווה ונהנתם מהפרק עצמו! [:
אה והיום היה לי יום די טוב! אני הפחדתי ערסים כזרקתי עליהם כיסא שעף על שולחן והפיל שני כיסאות! בחיים שלי לא ידעתי שיש יתרונות להיות שמן, אתה חזק ומפחיד טיפה XDDD נו קיצר צ'או ^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Wizardmon