לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Nobody’’s perfect


Wishes can come true. But not if you just wait" for miracles. Miracles are things we make for ourselves. Here, and now" - Oerba Dia Vanille, Final Fantasy XIII


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2011    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

We all have scars


לאחרונה המצב משתפר, ואני מאושר בעננים.

לי ולסימונה יש הרבה במשותף ממה שציפתי, שנינו אוהבים אנימה! וכן היא גורמת לי להרגיש שמח ומאושר, כמעט כמו לילך שלי [:

ואם אני מזכיר את לילך, נסיכתי הנצחית, לא דיברתי איתה הרבה זמן...

לא יודע למה אני מתרחק ממנה. אולי בגלל שבאיזה שהוא מקום בהתת מודע שלי אני מנסה להחלים את הפצעים שנשארו עדין מהדיכאון שלי.

מי יודע...

ואם כבר אני מדבר על צלקות, הבנתי שכדאי להתגבר על הבעיה שלך אתה צריך להבין שיש לך צלקות, ולהבין שאין מה לעשות ועליך לקבל את עצמך כמו שאתה.

אידור משגע לי את השכל בזה שהוא מנסה להפוך אותי לאדם טוב, אבל סליחה ביקשתי שישנו אותי? ביקשתי את זה?

אבל הוא כמו סם, תנסה לא לעמוד במניפולציות שהוא עושה ואתה תיפול ברשת הקורים שלו.

וכן הוא באמת מנסה לשנות אותי, להפוך אותי לבן אדם קשוח יותר [לא הכוונה שרירים במכון כושר] אלא לבן אדם שמסוגל להתמודד מול אלה שחזקים מולו, שסוף סוף היה לי ביטחון עצמי.

לא שזה לא רע, אבל עדין... אני לא רוצה ביטחון עצמי.

אני שמח שאין לי ביטחון עצמי ויודעים למה?

כי אני אוהב את זה.

אני אוהב את התחושה הזאת, כי היום לאחר שהפסקתי לתת לערסים הללו להיכנס לנו לכיתה, סיפרתי והפסקתי לשתוק ולא לתת ביקורת.

זהו תמה תקופת השתיקה מול הערסים.

ויודעים למה? הביטחון העצמי שלי אולי נמוך, אבל כשמשחקים איתי באש, לא שורדים.

כי אני סדיסט בדם, ואיתי לא כדאי להסתבך כשאני בהתפרצות השיגעון שלי D:

 

ומה איתכם? אתם גאים בצלקת אחת שיש לכם בחיים שלכם? משהו באישיות? משהו במראה? משהו בכבוד שלכם?

תספרו לי, כי אני רוצה לראות שגם אתם לא מושלמים כמו שאני הבנתי בעצמי לאחר תחילת החודש הזה ועד עכשיו.

 

והשיר הזה, שנתקלתי בו עזר לי להבין את הכול [:

 

נכתב על ידי Wizardmon , 10/1/2011 21:26   בקטגוריות ימי בצפר, מחשבות, מוזיקה, החלטות, החלטות  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



No more waiting for prince charming


החודש הנוראי הזה גרם לי להבין משהו.

מכל הכאב והסבל והתסכול, צעקתי, בכיתי, והתחננתי כמו כלב שהוא יבוא אבל הוא לא בא.

והוא לא יגיע.

זהו די להקיץ והחלטתי הגיע הזמן לרדת במשקל ולהפסיק בלמצוא נחמה באוכל.

אם אני עצוב תוציא את זה בסוף סוף לקרוא שוב, תוציא את זה על התחביבים שלך!

די אני מוריד את ה-120 קילו הזה ומוריד 38 קילו שאני סוחב כמו שהדיאטן שלי אמר, אוכל פחות וגם הרבה ירקות מוקפצים, וגם הולך כל הדרך עד למכון כושר ומחליט עם להיכנס או לא! ועם אני כן נכנס לא לוותר לעצמי [:

 

זהו נאמס לי להיות חלש ולתת לערסים האלה להתעלל בי.

אני גמרתי עם זה

 

No more waiting for my prince charming

and no more mister nice guy

 

זהו אני זרקתי את המפתח ומצידי שהנסיך שלי יחנק.

והנה השיר שעזר לי להבין את הכול.

ושיעזור לי בהמשך בהחלטה החדשה שלי [:

 

נכתב על ידי Wizardmon , 10/11/2010 06:32   בקטגוריות החלטות, החלטות, ימי בצפר, מחשבות, מוזיקה  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Teenage Dream חלק א' השבוע הזה נוראי אבל אמרו חזלנו "מרע יצא מתוק"


מכירים את ההרגשה שאתם פשוטים חושבים שאתם חיים באשליה? בחלום?

לפעמים אני חולם באמצע הכיתה שאני ואידור מתחילים לגעת אחד בשני ואז לרגע הבא אני מוצא את עצמי שאני צריך לכתוב מה שאומר המורה לביולוגיה [שדי נחמד וטוב] בעל פה.

כן השבוע הזה היה יכול לקוות להיות טוב:

 

יום ראשון - הייתי חולה, לא סתם אלא מאז יום שישי בערב, השקדים שלי היו מנופחים והיה לי מוגלה בנחירים שאלוהים יעזור לי. אבל אז הגיעה המכה הרצינית שאמא מפלצת דיברה עם האחות המטומטמת הרוסית הזו על המשקל שלי. מסתבר שאני בגובה 1.77 ובמשקל 119 ק"ג ואם לא אעשה משהו בנידון אאלץ במכות רצח מאמא מפלצת לעשות קיצור קיבה. וואו יופי אישה עכשיו את דואגת לבן שלך שהיה זקוק לך כמה שנים? אה כן 15 שנים. היום הזה ומאז אמא מפלצת משגעת לי את הראש!

אוקי את רוצה שארזה במקום 119 קילו ל70 קילו? תנסי לחיות את חיי ואז תביני מפלצת שכמוך שצריכה לסבול ו-

אוקי הגזמתי הפעם. מצטער. אתם יודעים למה אני לא עושה דיאטה? אני אסביר.

כל חיי אני נפגעתי והפיתרון שמצאתי היה פרק בטלוויזיה בקרב של באטמן הסדרה המצוירת הטובה של פעם, שבו הוא נלחם נגד קילר קרוק, ואני נדהמתי לגלות איך אני אהפוך לחזק ושיעזבו אותי. אני אוכל, ואוכל ואגדל להיות ענק וארמוס את המפלצות. וככה נולד התיאבון שלי שלא מפסיק. אני פשוט לא יכול בלי אוכל. אני לא יכול בלי זה כדי להגן על עצמי מהאנשים השונים והפרצופים שהם נותנים לי.

לאחרונה לפני שעברתי שנה קודם לכן הרזיתי בקיץ כמו שסיפרתי ממשקל 110 ל90 קילו. איך עשיתי את זה? דיאטת רצח, הרבה מכון כושר רק מכשירי הורדת קלוריות הוליכות, פחות שתייה במים, פחות אכילה ויותר להזיע. כן לקחתי מטרה, והיא להיות פופלרי טיפה יותר. להיות מקובל ע'י חברי החדשים לכיתה. ומה מצאתי?

אכזבה, כאב, אירוניה. בגלל זה העלתי את כל המשקל שהורדתי. בשביל המטרה שחלמתי כל לילה וכל לילה בחיי שאני מוקף חברים תומכים. אבל לא, זה לא קרה וכל השנה ההיא הייתי לבד, קורא ספר בשקט עם האוזניות ומנסה לקוות שכולם ימותו. שימותו בקרוב.

 

ובגלל שהיום הזה היה נוראי, היה שיר שרציתי להשמיע לכם. אבל לאחרונה הבלוג הזה לא מאפשר לי דאמיט T.T

פאק YOU בלוג!

 

יום ב' וג' - חזרתי לבצפר, לא משהו רציני.

 

יום ד' לא רציני בכלל, שום כלום! אידור היה נחמד כרגיל מתחיל להתעניין ושאלתי אותו לגבי הכיפה, ומסתבר שהוא אולי דתי אך יש לו פקפוק באלוהים בגלל כל ההוכחות המדעיות.

אני אוהב בנים חכמים, ככה הם יכולים להסביר לי דברים ואני מרגיש מוגן לידהם.

זה טוב שיש לך בחור חכם למקרה שהעולם יקרוס! הוא יכול להפוך מקלארק קנט לסופרמן ולעוף אותך לבטחה [:

והוא אוהב היסטוריה כמוני, והוא ממליץ לי לסרטים. ודואג לבריאותי. הוא ממש גורם לי להרגיש קצת חשוב מבחינתי האהא

 

יום חמישי היה היום הפיסה שבקצפת. את זה באמת שאני לא רוצה להפוצץ אותכם בהסברים אבל אמשיך בחלק הבא אבל דווקא כן אדבר על חלק חביב עליי. כן זה שוב אידור. אני מאוהב, אוקי? אין שום סיבה נגד זה. הוא גם אין לו בעיה שאני חובב אנימה פריקי או אוהב שירי בנות מפגרים שבשבילי זה מגניב כמו קאטי פארי, ליידי גאגא וכו'. מסתבר שהוא לא גזען. לרגע רציתי לקפוץ ולנשק אותו. חבל שהמציאות כזו קשה וצוחקת בפנים שלך ]:

כהסתיים היום לקחתי את המחברת של אידור שנתן לי להשלים חומר באזרחות. מחר אתן לו אותה. יש לה את הריח שלו. פאק זה מחרמן אותי. לא כמו השיחה איתו. הוא גורם לי לצחוק, להרגיש שיש לי סוף סוף עם מי לדבר. ונראה שהוא מתעניין בי.

אבל אני לא רוצה להרוס את הידידות הזו בגלל איזה התאהבות טיפשית...

גם כן...

בחלק ב' אני אספר לכם מה קרה הלאה ביום חמישי ומחר.

וכמובן אם מישהו יודע מה לעשות עם הסירטונים של יוטיוב שלא עולים לי אז תודה ^^

 

והינה ההרגשה שלי על אידור, כן אני עם השיער הבלונדיני, אני דיכאוני, אבל דם זה טוב. במיוחד עם זה עם אידור שצריך להיות אצלי במוח כידיד ולא כהרגשה שאני שומע מוזיקה מטופשת באווירה כמו Teenage Dream שחרשתי כמו בת טיפש עשרה פאקצה T.T

 

נכתב על ידי Wizardmon , 21/10/2010 21:06   בקטגוריות ימי בצפר, מחשבות, מוזיקה, מחשבות ארוטיות [גם כן סוטה], החלטות, החלטות  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי:  Wizardmon

בן: 30

MSN:  תנו לי את המסן ואז נראה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

593
הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לWizardmon אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Wizardmon ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)