Nobody’’s perfect

אז סיפרתי לבחור שאני הומו. כן למרות שיש בנות שיש לי הרגשה די רומנטית מקורבת אליהם כמו ללילך.

אז הוא פשוט קיבל את זה ביום ראשון קצת בהומופוביה, חשב שכל הזמן שהלכתי אחריו כמו אפרוח שעוקב אחר אמא תרנגולת בגלל שהרגשתי משהו כלפיו וזה נכון אך אמרתי בשקר ממש ענקי "מצטער אתה לא הטיפוס שלי"

כן מה לעאזעל שיקרתי הא?

ואז משאר הימים פשוט זרם עם זה. הרגשתי די מהוסס, יכול להיות שהוא שונא אותי? אבל מצד שני הוא משגע לי את הראש כי הוא קרציה שאני מת עליו. מה לעשות יש לי רגשות אהבה-שנאה כלפי אידור, שזה גורם לי להרגיש כאב. כאב שאני לא יכול להרגיש רק נגיעה אחת עם מישהו, מישהו שיגע בפעם הראשונה בשפתיי למרות שלפי דעתי זה מגעיל, שפעם ראשונה ילטף אותי, אני אותו, נחליף זה עם זה את האנרגיות שלנו ונתחבר למערבולת של רגשות וצבעים [וחסר לבחור שלי שזה היה קשת כי אני שונא קשתות]

גם כן אידור...

למה אתה משגע לי את הצורה?

למה אתה מכאיב לי?

אבל זה עדין גורם לי להרגשה נהדרת, שיש בן כלשהו שיש לי איתו קשר ידידי איתו, שהוא קצת הומופובי כלפי ועדין אין לו בעיה איתי צוחק עליי, מציק לי מה שגורם לי לצחוק ולהתרגז עליו.

אלוהים השבוע הזה יכול להיות עוד מלא יגון ואושר? ומהשיר של ריאנה Love the way it hurts part 2 אני מביא לכם את השיר שתבינו את הרגשתי לאחרונה, וגם את האושר הזה שכל יום אני זוכה עוד ועוד לפנטז בשקט בבית שלי כשאני חוזר הביתה ומדמיין נשיקה אחת לוהטת עם אידור, שהבטחתי לעצמי שלא אחשוב אליו יותר, ואובססיה הזאתי הופכת לקשר של אהבה-שנאה כמו בדיוק בשיר. אבל יש שיר אחר שנגע בי לאחרונה חוץ משל ריאנה הנה הסרטון קצר עם השיר  של ריהאנה וגם שיר איר שנוגע בי באובססיה שלי לאידור. בשיר יש משהו שנוגע בי במיוחד,הקליפים קצרים שדי מבטאים אותי בתחושת האובססיות כמו מאגומי הדמות שברקע של הבלוג מאנימת האימה שאני אוהב כל כך Shiki והאנימה זהו שווה צפייה לאוהבי אימה תאמינו לי [:

מכירים את ההרגשה שאתם פשוטים חושבים שאתם חיים באשליה? בחלום?

לפעמים אני חולם באמצע הכיתה שאני ואידור מתחילים לגעת אחד בשני ואז לרגע הבא אני מוצא את עצמי שאני צריך לכתוב מה שאומר המורה לביולוגיה [שדי נחמד וטוב] בעל פה.

כן השבוע הזה היה יכול לקוות להיות טוב:

יום ראשון - הייתי חולה, לא סתם אלא מאז יום שישי בערב, השקדים שלי היו מנופחים והיה לי מוגלה בנחירים שאלוהים יעזור לי. אבל אז הגיעה המכה הרצינית שאמא מפלצת דיברה עם האחות המטומטמת הרוסית הזו על המשקל שלי. מסתבר שאני בגובה 1.77 ובמשקל 119 ק"ג ואם לא אעשה משהו בנידון אאלץ במכות רצח מאמא מפלצת לעשות קיצור קיבה. וואו יופי אישה עכשיו את דואגת לבן שלך שהיה זקוק לך כמה שנים? אה כן 15 שנים. היום הזה ומאז אמא מפלצת משגעת לי את הראש!

אוקי את רוצה שארזה במקום 119 קילו ל70 קילו? תנסי לחיות את חיי ואז תביני מפלצת שכמוך שצריכה לסבול ו-

אוקי הגזמתי הפעם. מצטער. אתם יודעים למה אני לא עושה דיאטה? אני אסביר.

כל חיי אני נפגעתי והפיתרון שמצאתי היה פרק בטלוויזיה בקרב של באטמן הסדרה המצוירת הטובה של פעם, שבו הוא נלחם נגד קילר קרוק, ואני נדהמתי לגלות איך אני אהפוך לחזק ושיעזבו אותי. אני אוכל, ואוכל ואגדל להיות ענק וארמוס את המפלצות. וככה נולד התיאבון שלי שלא מפסיק. אני פשוט לא יכול בלי אוכל. אני לא יכול בלי זה כדי להגן על עצמי מהאנשים השונים והפרצופים שהם נותנים לי.

לאחרונה לפני שעברתי שנה קודם לכן הרזיתי בקיץ כמו שסיפרתי ממשקל 110 ל90 קילו. איך עשיתי את זה? דיאטת רצח, הרבה מכון כושר רק מכשירי הורדת קלוריות הוליכות, פחות שתייה במים, פחות אכילה ויותר להזיע. כן לקחתי מטרה, והיא להיות פופלרי טיפה יותר. להיות מקובל ע'י חברי החדשים לכיתה. ומה מצאתי?

אכזבה, כאב, אירוניה. בגלל זה העלתי את כל המשקל שהורדתי. בשביל המטרה שחלמתי כל לילה וכל לילה בחיי שאני מוקף חברים תומכים. אבל לא, זה לא קרה וכל השנה ההיא הייתי לבד, קורא ספר בשקט עם האוזניות ומנסה לקוות שכולם ימותו. שימותו בקרוב.

ובגלל שהיום הזה היה נוראי, היה שיר שרציתי להשמיע לכם. אבל לאחרונה הבלוג הזה לא מאפשר לי דאמיט T.T

פאק YOU בלוג!

יום ב' וג' - חזרתי לבצפר, לא משהו רציני.

יום ד' לא רציני בכלל, שום כלום! אידור היה נחמד כרגיל מתחיל להתעניין ושאלתי אותו לגבי הכיפה, ומסתבר שהוא אולי דתי אך יש לו פקפוק באלוהים בגלל כל ההוכחות המדעיות.

אני אוהב בנים חכמים, ככה הם יכולים להסביר לי דברים ואני מרגיש מוגן לידהם.

זה טוב שיש לך בחור חכם למקרה שהעולם יקרוס! הוא יכול להפוך מקלארק קנט לסופרמן ולעוף אותך לבטחה [:

והוא אוהב היסטוריה כמוני, והוא ממליץ לי לסרטים. ודואג לבריאותי. הוא ממש גורם לי להרגיש קצת חשוב מבחינתי האהא

יום חמישי היה היום הפיסה שבקצפת. את זה באמת שאני לא רוצה להפוצץ אותכם בהסברים אבל אמשיך בחלק הבא אבל דווקא כן אדבר על חלק חביב עליי. כן זה שוב אידור. אני מאוהב, אוקי? אין שום סיבה נגד זה. הוא גם אין לו בעיה שאני חובב אנימה פריקי או אוהב שירי בנות מפגרים שבשבילי זה מגניב כמו קאטי פארי, ליידי גאגא וכו'. מסתבר שהוא לא גזען. לרגע רציתי לקפוץ ולנשק אותו. חבל שהמציאות כזו קשה וצוחקת בפנים שלך ]:

כהסתיים היום לקחתי את המחברת של אידור שנתן לי להשלים חומר באזרחות. מחר אתן לו אותה. יש לה את הריח שלו. פאק זה מחרמן אותי. לא כמו השיחה איתו. הוא גורם לי לצחוק, להרגיש שיש לי סוף סוף עם מי לדבר. ונראה שהוא מתעניין בי.

אבל אני לא רוצה להרוס את הידידות הזו בגלל איזה התאהבות טיפשית...

גם כן...

בחלק ב' אני אספר לכם מה קרה הלאה ביום חמישי ומחר.

וכמובן אם מישהו יודע מה לעשות עם הסירטונים של יוטיוב שלא עולים לי אז תודה ^^

והינה ההרגשה שלי על אידור, כן אני עם השיער הבלונדיני, אני דיכאוני, אבל דם זה טוב. במיוחד עם זה עם אידור שצריך להיות אצלי במוח כידיד ולא כהרגשה שאני שומע מוזיקה מטופשת באווירה כמו Teenage Dream שחרשתי כמו בת טיפש עשרה פאקצה T.T

"כדאי לך ללכת, זה דווקא טוב בשבילך", "כדאי לך ללכת, זה דווקא טוב בשבילך", "כדאי לך ללכת, זה דווקא טוב בשבילך" זה כמו הד שחוזר מאז אתמול.

אם אתם שואלים למה לא עדכנתי אין לי סיבה סתם הייתי עצלן. בכל אופן פרק שני בסיפור היה בפוסט של יום ראשון רק שתדעו ^^

עכשיו להד שאני מדבר עליו, זה הד של משפט שתלמיד חדש לכיתה שלי,אידור אמר לי. "כדאי לך ללכת, זה דווקא טוב בשבילך" הוא דיבר על מכון הכושר, ועל כך שהוא שואל למה הוא לא רואה אותי הרבה זמן במכון כושר. נתנתי לו תירוצים שונים כי אני עצלן מה לעשות. כשמדברים איתי על פעילות גופנית זה לא עושה לי כלום.

תבינו שנה שעברה בקיץ הורדתי 10 קילו בחודשיים האלה. איך אתם שואלים? עשיתי לעצמי דיאטת רצח, לא אכלתי כמעט ועשיתי פעילות גופנית, הליכות ומכון כושר [לא שרירים, אז היה חשוב לי רק מכשירי הורדת הקלוריות] אבל אז התחילה שנת הלימודים והפסקתי ללכת וזלזלתי. תבינו כשמפרידים ממני משהו יותר מידי זמן ממשהו שהתרגלתי אליו זה הורס את האובססיות שלי. כשהיה לי אובססיות למכון כושר זה דווקא דבר טוב אבל הבצפר הרס את זה. בגלל זה אין לי זמן גם למכון כושר.

את אידור פגשתי אתמול, אבל מסתבר שאני ראיתי אותו בחודש האחרון במכון כושר. לא זכור לי מאיפה הוא עבר אבל הוא דתי. הוא כזה יפהפה, אולי הפנים קצת מתוקות אבל לא הכי יפות אבל העיניים והקול שלו. העיניים שלו בצבע ברונזה כזה רק בשמש ובצל זה נראה סתם עיני שקד נורמליות לשיער שחור או שטני שיש לו. אין יש לי אובססיה לנערים רעים, מבוגרים חתיכים, ודתיים נערים כאלה שהם נראים כאלה מתוקים כאלה. כן אובססיה זה דבר רע, יש הבדל בין אהבה לאובססיה אך איך אני יודע להבדיל? פשוט אני מרגיש את זה.

הנגטיביות שלי באותו יום כשפגשנו את אידור, אמר לי "לך על זה, דבר איתו חתיכת אפס. תתחיל להתחבר איתו" וכך עשיתי. הוא היה נורא נחמד עליי. מאוד נחמד למרות שלרוב הוא רב איתי על התירוצים שלי. אבל למי אחפת נכון?

גאד כל הלילה כמעט לא יכולתי לעצום עין. היה לי חתיכת אובססיה אליו שלא יכולתי שלא לקבל חלום ארוטי. טוב כמעט ארוטי אם אתם מחשיבים עובדה שאתם לא זוכרים אף חלום XDDDD

אז היום אני חושב שאראה אותו. אולי אדבר איתו שוב, אך מה שחשוב לי זה להיות קרוב אליו. הוא גורם לי להרגיש טוב, הכוונה? הוא גורם לי לעשות דברים שאני עצל אליהם. הוא הסיבה אתמול שהלכתי למכון כושר. אולי אם אמשיך להסתובב סביבו מי יודע איזה תוצאה תהיה?

אבל מה אם האובססיה הזו או 'האהבה' הזאתי מהצד שלי תואיל לי? איך אני אגרום ללב שלי להפסיק לספק הורמונים מטופשים שרק מזיקות לי? או שזה רק גורם לי להרגיש קצת, שייך לבני נוער? גרררררררררר

אידור לקח את ליבי רק מהפגישה הראשונה, והוא סטרייט כי דתיים הם סטרייטים. עכשיו השאלה היא מתי אקבל את הלב בחזרה?

גרררר החלטות, החלטות... כמה שאני שונא אותם.