אז הנה פרק 2 חברים וחברות [: אני מקווה ותהנו מהפרק הזה ^^ הכול נכתב תוך כדי חשיבה XDD בערך ואני קצת חולה בגרון אז אם יש מיליון טעיות כתיב זה לא אשמתי. זה אשמת המחלה XDDDD
I Do Care פרק 2 – שאר חברי מועדון העזרה
זוכרים את הימים האלה שסתם רציתם לחזור להיות בגן? לשחק בחול, לצחוק, להשתולל וכל זה? תאמינו לי זה היה בהחלט יום שרציתי לחזור להיות בת 6 משחקת עם החברות שלי בגן ומתעלמת מהבנים המגעילים שאמרו שיש לנו כינים.
עוז הוביל אותנו לעבר הקומה של כיתה ח' מה שלא ציפתי זה היה למצוא המהומה בכיתה ח' 3. בכיתה ח'3 היו כמה בנות ובנים שירדו על נערה. הנערה הייתה חמודה מאוד, במבנה הפנים כמובן, והשיער שלה היה ארוך קצר עד הכפתיים. לא ידעתי על מה צחקו עליה, צבע השיער הסגול שבטח היה צבוע או ממה שהוא אחר. היה לה מין פרח פלסטיק ורוד שהיה תקוע לה בתלבושת בית הספר. לרגע אחד מהבנים התקרב אליה עם ידו והיא נכנסה לפחד וצרחה.
"תתרחקו ממנה עכשיו חתיכת ערסים ופרחות שצריכים למות" עוז צרח עליהם. הבנים הסתכלו עליו במזג רע והתחילו להתחמם בעוד הבנות לחשו במבטי כעס.
"מה אתה רוצה שמנצ'יק? עוף מהכיתה שלנו או שתחטוף" אחד הבנים ,שנראה המנהיג בקבוצה, אמר במבט מאיים.
"לא אחפת לי מה תעשו לי, תעזבו את ניקול בשקט שמעתם?" עוז אמר בנחישות.
"אווו, מגן על הפרוצה? מה שלמתה לה ובגלל זה אתה מגן עליה?" אחת מהבנות שנראתה כמנהיגת הפרחות שעוז קרא להן ירדה עליו.
"לא היא חברה לתרומה לקהילה, אז עפו מפה" עוז אמר במבט מפחיד.
"כן אולי שתלכו לשחק זה עם זה ילדודס" אמרה זואי במבט ממש אבל ממש לא אנושי. לא שזה לא אפשרי לעשות מבט כזה, איך אומרים בעברית? אה כן, מפלצתי. היא קמטה את אגרופיה וחייכה חיוך זדוני "יש לכם 10 שניות להתחפף מפה או שאני מתכוננת להראות לכם את היציאה לעולם הבא"
"לבלונדה יש חוצפה!" צחק המנהיג וגם הבנים והפרחות. "בואי תראי לנו מה את מסוגלת לעשות" והבנים רצו לכיוונה של זואי.
"אתם ביקשתם את זה, יוסף תספור לי דקה טוב?" היא אמרה ושחררה את הסרט שלה ונתנה אותו לולה.
"אין בעיות" יוסף אמר והסתכל על השעון על מרפק היד שלו.
זואי התנפלה על המנהיג ובעטה חזק בבטנו ותפסה בראשו ונגחה בו. היא זזה אחורנית הודפת מכת פתע של אחד מהבנים האחרים. הם היו שישה סך הכול וזואי הייתה רק אחת. ונראה שהיא נהנת מכך.
"זה לא משהו שאתם רואים בכל יום" אמרתי בצחקוק קל בעוד מסתכלת על זואי בועטת לאחד מהבנים ומתחמקת מאגרוף לפרצוף שלה ממה שנראה מאחד משאר הבנים, שהיה לו שיער בלונדיני, יודע אגרוף. זואי התחמקה שוב ושוב ואז תפסה כיסא והניפה אותו לפניו של המתאגרף הבלונדיני. החבטה העיפה אותו לרצפה חסר הכרה.
"גו זואי תחסלי לו את הצורה!" ולה צרחה במבט מלא זעם ותאווה שלא הייתי בטחוה אם זאת אותה ולה המתוקה שדיברתי לפני כמה דקות אחדות.
"זואי את בעשרים שניות, כדאי שתמהרי" יוסף יעץ לזואי שרק אמרה "אני יודעת, טמבל" המתח באוויר היה מתוח. זואי עמדה עכשיו נגד המנהיג וארבעת החיילים המטופשים שלו.
"זואי" ולה הרימה את קולה וזואי סימנה בחיוך קל וולה נדנדה ויצא מהכיתה בריצה.
"לאן היא הולכת הטיפשונת?" עוז שאל בהבעת פנים טיפשית.
"חכו ותראו" יוסף הסביר וצפה בזואי בועטת באחד מהחיילים של המנהיג. הבעיטה שלה עם הנעל הייתה כל כך חזקה שהבחור דימם מהאף שלו שנפגע. הסולייה של הנעל פגעה בבחור בפנים והוא נפל על הרצפה חסר הכרה יחד עם המתגרף הבלונדיני שהיא הכניעה לפני כמה שניות אחדות.
המנהיג גיחך "הגיע הזמן להעמיד את הבלונדה במקום שהיא צריכה להיות" ושלושת הבחורים הנותרים הוציאו אולרים. רק המבט על האולרים הללו שנצצו חזק בלהב הכסוף שלהם מהשמש הפחיד אותי.
"לא טוב, לא טוב" חזרתי על עצמי מתחילה לכסוס את הציפורניים שלי בלחץ.
ולה נכנסה והתנשפה בכבדות, אך לא חזרה בידיים ריקות. היא חזרה עם מחבט בייסבול כסוף והביטה בזואי בעיניים לוהטות "זואי תפסי!" וולה זרקה לכיוונה של זואי את המחבט. המחבט נזרק כמו בסרטי האקשן האלה בקולנוע, slow motion על הגיבור שתופס באקדח ואז מתחיל להרוג את אויביו [טוב יותר נכון במקרה שלנו זואי תופסת במחבט כאילו שהיא בסרט של המטריקס].
זואי שיחקה במחבט שלה ושמה אותו על הכתפה עדין מחזיקה בו וחייכה את החיוך המפלצתי שלה "הגיעה הזמן בחורים להראות לכם למה כדאי להקשיב לבלונדיניות כמוני" והיא רצה לכיוון אחד הבחורים שתקף אותה עם האולר. הוא כיוון לבטנה אך היא השתמשה במחבט יחד עם שתי ידיה לתת חבטה לידו, והוא פרץ בכאב כשהאולר נופל מידו והוא מתמוטט על הרצפה בוכה בכאבי תופת.
"הבא בתור!" זואי צחקה בהנאה והבחור השני היה חכם מהראשון. הוא ניסה לתקוף מהצדדים ולא ישירות מול האויבת שלו, למרות שניסה זואי חסמה כל מתקפה. זה היה לצפות כמו במשחק טקן [[Tekken רק שזואי הייתה השחקן מול המשחק עצמו שניסה לעצור אותה כל שלב. מנסה כל תקטיקה על הבלונדינית שרק צחקה מהניסיונות שלו.
"אתה משעמם אותי!" זואי התלוננה ורצה ובעטה בבטנו של המתמודד ולקחה את המחבט בשני ידיים וחבטה בכוח על ראשו. המכה הייתה חזקה שלרגע כולנו היינו בשוק. מכה כזאתי הייתה יכול להכניס את זואי למשך הרבה שנים לכלא. נכון זה היה אפשרי אך זואי לא פגעה בו בשביל אפשרות כזו, נראה היה שהיא ידעה איפה לחבוט בו. הבחור הצטרף לשאר הבנים שהובסו ע'י הבלונדינית הנועזת [לא יכולתי להמציא לה כינוי טוב יותר, מה לעשות אני גרועה בזה].
הבחור האחרון שהגן על המנהיג שקשק בפחד וזואי רק התקרבה אליו בעוד האולר גם רעד מידו שהזילה זיעה. היה לו מבט מפוחד רק מלהביט בזואי שחייכה אליו ולחשה בעוד היא מקרבת את פניה לאוזנו ואמרה בהד לחלל החדר "בו!" והבן המפוחד קפץ ויצא מהחדר בריצה.
"זואי, עברה דקה. לא נורא עדין לא שברת את השיא שלך" יוסף אמר בחיוך.
"לעזאזל איתך!" זואי אמרה מצביעה עם המחבט על המנהיג שנותר לבד "אם לא הייתה משתמש בבחורים הללו כמגן הייתי שוברת את השיא שלי!"
"מה זה השיא הזה בכלל?" עוז שאל את ולה שרק ענתה בקול עדין "השיא של זואי זה שיא החבטות שהיא מרביצה לבנים שהציקו לה בבית ספר היסודי. זואי הייתה חולה בבית ספר היסודי וכולם צחקו עליה, אז יום אחד ירדו עליי וזואי התעצבנה והרביצה לבנים עם אלת הבייסבול שדוד שלה קנה לה מארה"ב. הוא אמר לה 'תשמשי בזה רק כדי להגן על עצמך' אבל זואי הבינה את זה להפך ואחרי שהיא הגנה עליי זה הפך לה לאובססיה. השיא שלה בלהביס בנים במכות זה שלוש דקות בלבד"
"תשכחי ששאלתי בכלל, היא יותר מטורפת ממני" עוז גיחך מהסיפור שדווקא נגע לליבי. זואי הייתה חולה? אולי זה הסוד שלה? או שאולי זה רק משהו אחר ויש משהו יותר אפל מזה? את זה נראה במועדון העזרה. רציתי שזואי תפגע בפנים של המנהיג אך הוא קלט עם מי הוא מסתבך וכמו שפן, כמו שהוא היה באמת, ברח וכך גם הבנים שנפלו בשדה הקרב וגם הפרחות שלהם.
"לעזאזל! יוסף אני צריכה לחבוט במישהו!" זואי צרחה והתקרבה אליו ועמדה לחבוט בו אך הוא סגר את זרועתיו על החיה הבלונדינית הפראית. "תשחרר אותי! חתיכת –"
"תרגיעי, תרגיעי מתוקה" יוסף לחש וכל לחישה הפכה להידוק חזק יותר של זרועתיו שנגעו בזואי. היא נראתה רגועה ושלווה ואש היא פשוט... נרדמה. אני חייבת להודות זה קצת מתוק.
עוז התקרב לנערת סגולת השיער שעדין פחדה ושקשקה, כשראתה אותו היא נתנה לו מכה לפנים. המכה הייתה חזקה אבל עוז לא הפסיק והתקרב אליה והפעם האי שרטה אותו וצרחה "תתרחק! תתרחק! לא בבקשה, תתרחק!!!" והיא המשיכה לתת לו מכות בפנים ולשרוט את ציפורנייה.
היא פחדה נורא, וכולנו לא הבינו מה הבעיה שלה. אך עוז לא זז מהדרך.
בסופו של דבר הוא חיבק אותה. הוא קירב את ראשו לשלה והמצחים שלהם נפגשו. הוא לחש לה בעדינות "זה בסדר, הבחורים המטופשים הללו הלכו, אל תדאגי... הכול בסדר"
הנערה נרגעה והסתכלה בעוז ואמרה בקול שמח מלא דמעות "זה אתה, לרגע חשבתי שאתה אחד מהבנים הללו..."
"שוב הציקו לך? אמרתי לך לא לענות להם" עוז השיב לה בקרירות והתרחק ממנה כמה צעדים כדי שתעמוד בכוחות עצמה.
הנערה עמדה והורידה את ראשה בדום, מנסה להתנצל לפני עוז למרות שאין מה להתנצל בכלל "אני מצטערת, אני בכלל לא עניתי להם. כולה הם עשו מעגל סביבי ואז נכנסתי לעוד התקף, ו-"
"מה היה הקטע שלהם איתך?" ולה שאלה והתקרבה אליה. מסתבר שהנערת סוגלת השיער לא פחדה מבנות שמתקרבות בכלל, רק מבנים. אז למה מעוז היא לא צורחת?
"לניקול קרה לאחרונה חווית אונס. היא נאנסה ע'י אחד מהתלמידים בבצפר" עוז הסביר ורק מלשמוע את דבריו הייתי בשוק. המורים בכלל יודעים מה הולך בבית הספר הנוראי הזה? אם עוז היה מורה הייתי בטוחה שהוא היה יוצא עם כוחות הביטחון להסדיר פה סדר. הוא נראה בחור כזה שאוהב משמעת. איכשהו.
"ואיכשהו התלמידים בכל בית הספר יודעים. אבל למרות שאמרתי שנאנסתי, הבחור ששלח את התמונה שצולמתי ערומה... את השאר אתם יכולים להבין, שלח אותה לדואל של כל התלמידים בבצפר. הוא כתב שאני זונה. שאני נתנתי לו לעשות את זה לי. אני לא זוכרת מי זה היה בכלל, שתתי אצל מישהו מים ואז הכול הפך להיות מעורפל" ניקול הסבירה במבט אטום רגשית והחזיקה את ידיה מסביב לגופה.
"איזה מסכנה שלי" זואי נתקה את חיבוק הזרועות של יוסף ותפסה את ניקול וחיבקה אותו חזק. "אל תידאגי אחות הגדולה החדשה שלה תטפל בזה. כל עוד תצטרפי למועדון העזרה שלנו"
"מועדון העזרה?" שאלה הנערה שהייתה מחוצה מטלפי של ,כה נקראת זואי, 'האחות הגדולה החדשה שלה'.
"כן המטומטמים הללו רוצים מועדון משלהם ושלם כך הם גררו אותי לעניין" עוז אמר ואני שלחתי לו מבט 'תסתום' שוב והוא רק פיהק.
"תביני אנחנו רוצים לעזור לאחרים. טוב וגם שהיה לנו משהו יותר מעניין מסתם מועדונים אחרים אחרי שעות הלימודים" הסברתי במזג טוב לאט וברור שניקול תעקוב אחרי. "את מוכנה להצטרף למועדון שלנו?"
ניקול היססה, יותר נכון נחנקה ע'י החיבוק של זואי, אך היא הרימה את מבטה בעדינות ושאלה "מה אני צריכה לעשות כדי להצטרף?"
"פשוט תספרי לנו את הבעיה שלך ואנחנו נעזור לך" יוסף הסביר טיפה התקרב שלושה צעדים אך ניקול נגעלה במבט מלא זיעה ויוסף הבין את הבעיה. הוא התרחק כמה צעדים ואמר בקול "את אנדרופובית נכון?"
"אנדרו מה?" שאלתי בבילבול לא מבינה את הפוביה שהוא דיבר עליה.
"אנדרופוביה היא פוביה של נשים שמתעבות ומפחדות מגברים. לרוב זה נגרם ע'י אונס או מכות. אני מנחש שאת משתמשת במושג 'לפגוע מאשר להיפגע נכון?' " מילותיו של יוסף הוציאו את כל האמת מניקול. זה היה משונה ואם זו היה חשמל באוויר. יוסף למרות שלא התקרב לניקול ידע את הכאב שלה.
ניקול הסתכלה עליו ובביישנות ניתקה את החיבוק מזואי "כן. אני אנדרופובית... אני לא זוכרת הרבה אבל אני זוכרת שניסתי להיאבק בבחור שאנס אותי. ניסתי בכוח להיאבק בו ושרטתי אותו. כשירד לו דם הוא כעס ובעט בי. זה הרוב ממה שאני זוכרת"
"אני ממש מצטערת. אל תדאגי כשנשיא מועצת התלמידים יאשר את המועדון שלנו אנחנו נטפל בסוגיה שלך בסדר ניקול?" אמרתי בחיוך מלא אהבה ויושר. היא הייתה צריכה, ומועדון העזרה יעזור לה והייתי נחושה לעשות זאת בכל מאמץ.
"אז יש לנו ארבעה בנות ורק שני בנים. אז חסרים עוד שני בנים לפחות. למישהו יש רעיונות מי עוד יסכים?" שאל עוז עדין קרוב לניקול שהחזיקה בידו בחוזקה. לא הבנתי למה היא לוחצת את ידו. יכול להיות ששניהם מאוהבים זה בזה? לא היא אנדרו... מה שיוסף אמר. אז מה הקשר משניהם חוץ חברה לעבודה? יכול להיות שעוז?
"עוז אתה הומו במקרה?" שאלתי ללא בושה וולה נכנסה לשוק וזואי חייכה חיוך מלא תושיה ויוסף נראה קצת נגעל ואילו ניקול חייכה והחזיקה יותר קרוב את עוז.
"כן, לא הבנתם את זה כבר מהתחלה? וואו כמה טיפשי מצדכם" עוז ירד עלינו והוא וניקול יצאו החוצה מהכיתה ואנחנו אחריהם.
הלכנו במסדרון בצפר ועלינו לעבר מגרשי הספורט וניקול ועוז פטפטו ועוז נראה קצת פתוח לפניה. זה היה כמו אחד מהסדרות הללו ששני ידידים שוברים את קשרי השתיקה בינהם ומתחילים להתחבר זה עם זה. זה דווקא הפתיע אותי מהסיפור של ניקול. כאילו אנסו אותה אבל היא לא זוכרת מי זה היה. לא ידעתי איך נפתור את זה, אך לפחות נוכל לנסות לפתור את הבעיה שלה נגד בנים.
אם זה אפשרי בכלל. או שלא.
"אני... אין לי מילים. אנחנו מדברים כבר הרבה זמן בסמסים והוא אף פעם לא סיפר לי שהוא הומו" ולה אמרה והחזיקה את שתי ידיה יחד. היא הייתה בשוק. שניהם די קרובים אז זה בטח גורם לה לפקפק במה שעוז ראה בה כידידה שלו.
"אני בטוחה שיש הסבר לכך ולה" הנחתי למרות שידעתי שאין שום סיבה. עוז היה גלוי עם עצמו אבל לא לפני אחרים. בטח זה הבעיה שלו. להיות שונה.
"עוז הומו הא?" זואי חייכה מחזיקה עדין את המחבט שלה שהיו בו עדין כתמי דם על הכסף המבריק. "זה אומר שבקרוב היו לו ניצוצות באוויר. יוסף אני בטוחה שהוא יטרוף אותך"
"מאוד מצחיק זואי, חה חה" יוסף צחק ועדין נגעל מעוז והזיז את מבטו.
"יוסף אתה הומופוב?" שאלתי ללא חשש.
"לא"
"אז למה אתה לא מעז להסתכל על עוז מאז שהוא אמר את זה?"
"כי... טוב תביני אני גבר וזה מוזר שהוא אוהב גברים, בסדר? אבל אין לי בעיות נגדו. אם הוא רוצה לאהוב גברים זה בסדר מבחינתי רק שזה לא היה אני"
"הומופוב!" זואי צעקה את זה ורקדה מסביבו חוזרת על זה שוב ושוב כמו דיסק שבור.
"סתמי בלונדה!" יוסף צרח עליה.
המשכנו לזוז ונכנסו למגרש הספורט המקורה. שמה היו שני נערים. אחד בלונדיני עם שיער קצר והשני ען שיער סגול ארוך בקוקו. ניקול ראתה אותו וחייכה מסמנת לו בניפנוף יד "אדיר!". הבחור עם הקוקו התקדם ובידו היה כדורסל כתום שהזכיר לי שאני רעבה. הייתי מוכנה לקפוץ על הכדורסל הזה שמזכיר לי תפוז ולאכול את זה כמו חיה שלא האכילו אותה הרבה שנים.
"היי ניקול" הוא חייך אליה ואז ראה את עוז ונתן לו מבט אטום "עוז"
"אדיר" עוז השיב בקול נחמד, לא ממש מעליב או מתעב אך מכבד. אולי מהעבודה שאדיר הוא האח של ניקול? ומה הקטע של השיער הסגול הזה?
"מה את צריכה ניקול? אני וזוהר עסוקים באימוני כדורסל" אדיר נתן לך חיוך שובב ומסר את הכדור לזוהר שתפס אותו. זוהר כדרר את הכדור ואז קפץ בשני רגליו וזרק אותו מעלה מעלה לעבר הסל. הכדור התגלגל עד שנכנס פנימה וזוהר קפץ וצעק "סל! יש! עוד 12 קליעות!"
"עוז והאחרים רוצים להקים מועדון והם צריכים רק עוד שני חברים למועדון ואז הם יכלו לפנות למועצת התלמידים לקבל אישור" ניקול הסבירה עדין מחזיקה בידו של עוז אך קצת הרפתה ממנה "בבקשה אדיר, אתה וזוהר יכולים להצטרף למועדון? המועדון הזה עומד לעזור לי בבעיה שלי"
שניהם החליפו מבטים זה עם זה, הם לא דיברו לשניה ואדיר סובב את גופו ואמר בעודו "את לא צריכה אותי, וחוץ מזה אני עסוק בלהתקבל שוב לקבוצת הכדורסל"
"אתה רק תפגע בעצמך שוב!" ניקול אמרה הפעם עוזבת את ידו של עוז. היא נראתה לחוצה שהרימה את קולה אך היא עמדה על שלה. "אסור לך לשחק שוב! המאמן העיף אותך מהקבוצה בגלל העצבים שלך. אז תפסיק כבר וזהו!"
אדיר הזיז את מבטו וצרח עליה "שתקי! את מתנהגת כמו אמא"
"ברור שאני מתנהגת כמו אמא שלנו! כי אמא שלנו עסוקה כל היום בלדאוג לעצמה עם החבר החדש שלה!" ניקול התרגזה עליו והתקדם לכיוונו "אולי תפסיק כבר עם האימונים ותתחיל אולי להשקיע במשהו יותר טוב? כמו במועדון הזה או בלימודים שלך"
"אני בן 15 מי את שתחליטי על חיי?" אדיר נחר רק מהתגובה שלה.
ניקול התעצבנה נורא וצרחה "כי אני דואגת לך אידיוט! אני אחותך הגדולה! אז תתחיל לקלוט את זה כבר ותפסיק להתנהג כזה מאצ'ו ותחזור להיות הבחור הנחמד שאני אוהבת כל כך"
"אחותו הגדולה? בת כמה היא?" שאלתי את עוז שהתקמדתי לצידו צופה בניקול ואדיר עדין צורחים זה על זה.
"היא בת 16, היא נשארה כיתה בח' בעוד הוא עלה לט' בגלל זה הוא קצת לא מקשיב לה" עוז ענה לשאלתי וצפה במתרחש במבטו האטום. אך עינייו נצצו מודאגות מניקול.
"אה תסלחי לי אבל מבזק חדשות: הוא מת, אז תפנימי את זה" הוא אמר וזרק את הכדורסל לכיוונה.
ניקול תפסה את הכדורסל ומסרה בכוח לאדיר מתעבת כל שניה שמשהו יצא מפיו. לא הבנתי מה הקטע שלהם אבל המשפחה שלהם נשמעת מסובכת מרגע לרגע. או שאני נמצאת בדרמה יומית או באיזה טלנובלה בשקל וחצי.
"אדיר, אנחנו מצטרפים למועדון הזה" אמר זוהר שהצטרף לשיחה.
"מה אבל מה עם-" אדיר נהם אבל זוהר תפס בכתפו וסימן לו בשלילה. הוא ניסה להרגיע אותו ולפי הנראה זה הצליח.
"מה עם הכלב? אנחנו צריכים פיתרון לזה" זוהר אמר ושרק בקול. לרגע נשמעו קולות נבחיה קלים וכלב, יותר נכון גור חמוד שכל בת תקפוץ עליו, הגיע לרגליו של זוהר. הוא ליקק את ידו של זוהר שהרים אותו מול חזהו. הוא הסתכל באדיר במבט רציני "הוא צריך עזרה מקצועית, ואתה גם צריך לפתור את הבעיות שלך. אנחנו מצטרפים למועדון. אנחנו בפנים"
חייכתי והתקדמתי בחיוך לבבי "אז יש לנו שמונה חברי מועדון! עכשיו אפשר ללכת למועצת התלמידים ולפתוח את מועדון העזרה"
"תעשו כרצונכם, אבל אין סיכוי שאשתף פעולה" אדיר רק נחר אך זואי זרקה לפניו כדורסל חזק שהוא נפל על הרצפה בטוסיק שלו.
"אתה תשתתף כמו כולם או שאני אדאג שהדבר היחידי שתעשה בספורט היה הליכה מהירה" זואי עשתה שוב את המבט השדי שלה שנהנה בלפגוע שוב בעוד בן.
"בסדר, מטורפת" אדיר התלונן והגור הכלבים נבח וקפץ מזרועתיו של זוהר וקפץ על אדיר. הוא ליקק את לחייו ואדיר חייך. זה היה מחזה נעים.
יש לי הרבה עבודה, אבל יש לי את ולה לצידי, את יוסף שמקווה שיפתור את ההומופוביה שלו עם עוז, את זואי שאבין אותה לעומק, את ניקול שצריכים להבין מה בעצם קרה לה, וכמובן אחיה הקטן של ניקול שיש לו בעיה בעצמו וזוהר עם הגור כלבים שלו ושל אדיר.
Dear god help us all חשבתי לעצמי כיצאנו ממגרש הספורט המקורה לעבד חדר מועצת התלמידים.
&&&
אז איך היה הפרק? איך אני? אני חולה כמו שכתבתי למעלה!
לא משנה מקווה שנהנתם צ'או ^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Wizardmon