10/2010
פרק ראשון – Elves secrets.
  
שלום לכולם. D:
הנה אנחנו מציגות בפניכם את הפרק הראשון!
אנחנו מקוות שקראתם את הפוסט עם הדמויות – כי זה חשוב.
טוב, בלי הודעות מוקדמות, הנה הפרק!
אוה, ומי שרוצה להיות בקבועים ושנודיע לו על כל פרק - מוזמן להגיד בתגובות. (:
  
Elves secrets.
.פרק ראשון
Pov- הייאדן רייס.
התעוררתי אט אט, עייני בוחנות בעצלות את סבבתי. ציוץ הציפורים נשמע בחוזקה מבעד לחלוני אך לא היה לי כל כוח להתעורר. עצמתי את עייני מתכונן לחזור לתנומתי כאשר שלוש נקישות נשמעו בדלת והפריעו אותה. "הכנס.." מלמלתי בחוסר רצון. דלת החדר נפתחה פנימה נכנסה אישה בגיל העמידה שערה השחור אסוף לאחור עייניה שהיו חומות כשקד נעצו בי מבט סבלני למדיי " אתה עדיין ישן הייאדן?" שאל ברוך. " לפחות אני מנסה" מלמלתי בקושי פוקח את עייני מחוסר ברירה. "צר לי להפריע לך יקר שלי. אבל, אביך בקש לראותך מייד" "אני כבר מגיע" נאנחתי יודע שהיום הולך להיות מעיק יותר מהרגיל.
Pov - בריאן פרלז.
פקחתי עיניי אל היום החדש, נאנח ומתמתח במיטה שלי. כמה זמן לא התעוררתי לבד... זה היה קצת נחמד, למען האמת. היה שקט, שליו, אור שמש לבן חודר את הוילון, מאיר את החדר קלות. יצאתי החוצה, אל החצר האחורית שלי, שמח שהיום היה חופשי, חסר מחשבות, חסר דאגות, רק אני, השמש והרוח הנעימה. חיוך מטופש עלה על שפתיי. כן, אהבתי את החיים שלי, אין ספק.
Pov- הייאדן רייס.
אם יש דבר אחד ששנאתי יותר מכל היו אלה החיים שלי. נכון, אין דבר רע בלהיוולד למשפחת אצולה. יש מי שמשרת אותך ודואג שהכל יהיה מוכן עבורך אתה לא צריך לנקוף אצבע. מצד שני,אתה צריך להיות מוכן לכל, להתהנג כמו בובה על חוט וחלילה לא לפצות את הפה יותר מידי כי ככה צריך. הדבר הכי טוב בחיי היה האנשים סביבי ,אמי היקרה, האומנת החביבה שלי וחבר ילדותי בריאן שלמרות השתייכותו למעמד נמוך משלי תמיד הביט בי בגבה העיינים ולא התנהג כאילו אני עליון ממנו בניגוד לאנשים אחרים שהיו רואים אותי ברחוב וקדים בפני כאילו הייתי המלך עצמו או משהו כזה. נכנסתי אל חדר העבודה של אבי סוגר אחרי את דלת העץ הגדולה " בקשת לראות אותי אדוני" הוא הרים את מבטו מאוסף הדפים שעמד על שולחנו והביט בי "ברצוני להזכירך שבעוד יומיים אלינו לבקר בטירה של הלורד גדווין, אני סומך על נכוחתך" "כמובן אבי" השבתי בצייתנות לא הייתה זאת הפעם הראשונה בה אבי והלורד גדווין נפגשים. לרוב היה זה לדון בעניני קרקעות או בשידוך ביני ובן,אדליין ביתו הצעריה של הלורד הנכבד. "אהיה שם בלי כל ספק" הוספיתי מרכין את ראשי קלות "עוד משהו?" שאלתי כדרך אגב. "לא אתה ראשי ללכת" סמן לי בידו על הדלת וחזר להתעסק בניירת שלו להקלתי הרבה. מהרתי לעזוב את חדר העובדה שלו מעודד מהעובדה שבריאן צריך לבוא לבקרני היום.
Pov - בריאן פרלז.
האמת שהשמש הזו הייתה ממש נדירה לאזור הזה של אנגליה. אין פלא שהתענגתי עליה כל כך. מוכרחים לנצל את היום הזה. התלבשתי בזריזות, חוטף משהו קטן לנשנש ועולה לכיוון הייאדן. אין סיכוי בעולם שאתן לו לפספס את היום הזה בבילוי בבית הענקי והמשעמם שלו. הגעתי תוך כמה דקות, נכנס בלי לדפוק. הייתי בן בית שם ממילא. ראיתי אותו יושב, פניו נפולות כרגיל, בוהה בנקודה אקראית באוויר. "Honey, I'm home!" קראתי, מבהיל אותו וצוחק.
Pov- הייאדן רייס.
התיישבתי בחדר המגורים נח לי על אחת הכורסאות יודע שבריאן צריך להגיע בכל רגע. ואכן, הוא פורץ פנימה כרוח סערה וצועק בקולי קולות מבהיל אותי כרגיל. "מה כל כך משעשע?" שאלתי בכעס שהתרכך מעט למראה הבעטת פניו הלייצנית.
Pov - בריאן פרלז.
צחקתי, טופח על כתפו. "אוה, נו, זעפני, תתעודד קצת. תרד מאבא ובוא נלך להסתובב בעיר, אסור להפסיד את השמש החד-פעמית הזו." אמרתי לו. "בוא נלך לחנוך את הנהר במורד ריברטאון, המים בטוח נעימים היום, לא קפואים כמו בדרך כלל.." הצעתי.
Pov- הייאדן רייס.
לא יודע איך הוא יכול לדבר על אבי בצורה כזאת לו היה שומע אותו וודאי היה בריאן חוטף מלקות הגונות. אבל הייתי חייב להסכים איתו זה בהחלט נראה יום נעים במיוחד ובמילא לא היה לי משהו מעניין יותר לעשות. "נלך לנהר" השבתי קצרות מאלץ את עצמי לחייך.
Pov - בריאן פרלז.
ירדנו במורד הגבעה, מביט סביב, מחויך. בחורה חמודה במיוחד עברה, אך הייאדן לא הבחין בה כלל. ידעתי שהייאדן תמיד היה טיפוס לחוץ, אבל היום רציתי שישתחרר, שלא יהרוס לי את הכיף. תפסתי בכתפיו. "עכשיו תקשיב לי טוב, הייד." קראתי לו בכינוי הרגיל. "היום אתה נהנה, באחריותי. תבטיח לי שלא תחשוב על כלום, פשוט תהנה?" שאלתי. ובכלל, רציתי שיתפוס מישהי. כבר המון זמן שהוא בלי אף אחת רק בגלל האבא האידיוט שלו.
Pov- הייאדן רייס.
הלכנו יחד יורדים במורד הגבעה, והנה עוברת לה בחורה חמודה למדיי מה אני אמור לעשות לא יודע,אז העמדתי פני אדיש ממשיך ללכת. נראה שהשיטה שלי לא הלכה כל כך טוב כיוון שבריאן וכנראה גם הנערה הבינו אותי ממש הפוך. הוא עצר אוחז בכתפי וכמעט מנער אותי. מנסה להוציא ממני הצהרה על כך שאהנה היום. "אני מבטיח לנסות," השבתי, מחייך. "רק בתנאי שלא תזכיר יותר את אבא היום."
Pov- מריאן אלסיה.
נאנחתי, עוד יום הגיע והבטחתי לאמא שלא אעבוד היום. אבל אעזור לה בעבודות הבית. וכך עשיתי. העברתי את כל היום עד אחר הצהריים בעבודות הבית, עד שאמי כבר צעקה עליי להפסיק, גורמת לי צחוק. "מה את רוצה? אני עוזרת לך ולאבא. זה רע?" שאלתי, מרימה את גבתי. "לא, אבל תצאי קצת. אנחנו לא לגמרי עניים. יש לנו כסף, יש לנו בית עומד וטוב, האחים שלך בבית ספר. את יכולה להירגע. לעבוד בשבילך ולצאת להנות". אמרה לי ונאנחתי. "בסדר, אלך להסתובב קצת". החלטתי והיא חייכה לעצמה. גלגלתי את עיניי ויצאתי מהבית, מתחילה ללכת לכוון היער, למקום האהוב עליי ביותר. ותמיד בערב הוא נטוש לגמרי, מושלם. בקרוב ירד החשכה. הנהר במורד ריברטאון, אני חושבת שזה המקום הכי קסום שנמצא למטה, הכי מדהים בעיניי לפחות. לא היו לי הרבה חברים, את האמת? ניתקתי את כל הקשרים מהעבר, מהחברים שלמדו איתי. אני לא יודעת למה... פשוט יצא כך. כל אחד הלך לדרכו ואני הייתי יותר מידי שקוע בעבודה. אבל אני בת 23 כבר, אמא צודקת. אני צריכה למצוא לי דירה, אולי עבודה אחרת ויותר טובה. או ללמוד, לעשות משהו עם עצמי. אני גם צריכה לחדד את הכוחות שלי, יותר מידי זמן לא השתמשתי בהם.
Pov - בריאן פרלז.
"סגור." השבתי והגענו לנהר, נשכבים על הגדה הרחבה והשמשית. בילינו את המשך היום במים הקרירים, שוחים ומכייפים. כשנשכבנו לנוח, ראיתי שהוא מוטרד שוב. "אני יודע על מה אתה חושב ותפסיק עם זה." מלמלתי תחת אפי בעיניים עצומות.
Pov- הייאדן רייס.
המיים הקרירים על גופי וכך גם המשך היום שביליתי עם בריאן היו ממש מבורכים. נשכבנו על העשב הרך נחים לנו מעט אבל למרות זאת ראשי לא הפסיק לעבוד וכל מיני מחשבות מדכאות התרוצצו להן אנה ואנה. מחשבות לגבי אבי והנסיעה בעוד יומיים, הארוסים הכפויים לביתו של הלורד גדווין, הנערה שעברה דרכי ולא הייתי בטוח איך לנהוג כלפיה, העובדה שעד כה לא הצלחתי למצוא לעצמי נערה שאוכל להתמסד איתה.כן, היו לי נשים אבל אלו שנועדו לבילוי מהיר לא נחשבות כלל. ולבסוף בריאן, שהיה ההפך הגמור ממני ותמיד תהיתי איך הוא בכלל נשאר חבר שלי כל כך הרבה זמן. נראה שהחברות רבת השנים שלנו גרמה לכך שיקרא אותי כמו ספר פתוח והנה הוא כבר מבקשש ממני להרגע ולשכוח את טרדותי. "האם במקרה הפכת לקרא מחשבות" השבתי בעוקצנות. עוצם את עייני ומנסה להנות מקרני השמש החמימים.
Pov - בריאן פרלז.
צחקתי. "לא, הייד, אתה פשוט שקוף, אני רואה את זה לפי ההבעות שלך," השבתי במלמול. הערב החל לרדת, מתחילים לקום וללכת.
Pov- הייאדן רייס.
התרוממנו מהדשא , הגיע הזמן לחזור הביתה ולשגרה האיומה. לפחוות היה לי יום אחד של הנאה בחברת בריאן. לפתע קול דקיק הגיע אל אוזני מנגינה נעימה ומהפנטת שכזאת "שמעת את זה?" נעצרתי שואל את בריאן בעוד זה שלח אלי מבט תוהה. יש קלישאה האומרת שכושר השמיעה של אלף מהמעד הגבהה מחודד יותר משל זה בן המעמד הנמוך יותר. תהיתי אם אכן זה היה כך.
Pov- מריאן אלסיה.
לכל האלפים יש אותם כוחות , אך לי היה גם משהו מיוחד. שלא השתמשתי כבר הרבה זמן. לשיר, שרתי הייתה מכשפת, מהפנטת לגמרי ובאמת לא שרתי הרבה זמן, אני מתגעגעת לזה . אמא שלי אמרה שלא כדי שאעשה את זה אבל... כבר ירדה החשכה והגעתי לנהר, אין פה איש. התקרבתי לנהר ופשטתי את בגדיי, מניחה אותם מכופלים בצד על החוף. ונכנסתי ערומה למים הנעימים, מחייכת לעצמי. גם פה לא הייתי ממזמן, התגעגעתי למקום הזה כל כך... הוא תמיד מרגיע אותי. פיזרתי את שערי וירדתי לתוך המים, עד קו חזי ולקחתי כמות מים בידיי, מלטף את זרועותיי ואת צווארי. מתחילה לזמזם שיר שאהבתי, לאט-לאט מוסיפה גם מילים.
Pov - בריאן פרלז.
לא הבנתי על מה דיבר, כשלפתע המשכנו ללכת וגם אני שמעתי. הקול היפהפה ביותר ששמעתי בחיי, מתנגן ועולה בטונים מקסימים, נשי ורך. הייתי חייב לראות את זה, לראות אותה. "בוא," מלמלתי והלכתי בעקבות הקול. הוא מיהר אחריי, מגיעים לאגם שוב, ולפתע הבחנתי בה. היא קמה בחן, מעבירה ידיה בשיערה המשיי, שרה וחזה המושלם חשוף, נוטפת מים. הלסת שלי כמעט ונפלה ממקומה. היא הייתה פשוט.. אלוהית. לא בזבזתי רגע, מתפשט ונכנס פנימה בשקט כשהכניסה גופה למים שנית. "וואו," לחשתי, גורם לה להסתובב.
המשך יבוא. מקוות שהנהנתם!
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
