בצה"ל מסרבים להודות שהירי המאסיבי שבוצע על גזרת הדרום הערב תפס את הכוחות לא מוכנים. אלה לא החיילים אשמים - זו היכולת של המחבלים לבצע בזמן קצר ירי תלול מסלול ממשגרים מרובי קנים.
החלטת הפיקוד העליון היא לתת למחבלים להמשיך ולבצע את ההכנות שלהם למבצע פתע, או לרגעים בהם יחליטו באופן ספונטני לשגר באופן מאסיבי רקטות מרובות לעבר יישובי ישראל - בדומה למה שהתרחש הפעם.
הנחת העבודה הביטחונית - לפיה ההכנות הללו, הכוללות הטמנת משגרים בקרקע, פיזור מטענים ואיחסון אמצעי לחימה, ישמשו בדיוק ברגעים כאלה (לאחר השיגורים) כיעדים מועדפים לתקיפה - בעצם מטעה את הציבור בישראל פעמיים. פעם ראשונה, כאשר נתנו למחבלים יכולות לבצע את ההכנות הללו ולא מנעו אותן ואת סיכון האזרחים, ובפעם השנייה כאשר טנקים או כלי טייס מבצעים ירי על המטרות הללו, ולאחר מכן מפרסמים דוברי הממשלה ש"תקפנו מטרות טרור איכותיות".
אזור נפילת רקטה, הערב בדרום. הקצינים מבעבעים מזעם
היכולות של ארגון טרור לבצע ירי שכזה תלויות בחופש הפעולה של צה"ל, וחופש הפעולה של צה"ל תלוי בחוסר הפחד של מנהיגי מדינת ישראל שיושבים אי שם בירושלים.
קצינים בצה"ל מבעבעים מזעם זה חודשים ארוכים, ונדמה שהתנצלותו של ראש הממשלה על תקרית השופט הירדני העלתה את טמפרטורת הרתיחה לשיא חדש.
יש אנשים שפוחדים לכתוב את האמת, ויש אנשים שלא רוצים לקרוא אותה, אך המשוואה מאוד פשוטה: יכולת הרתעה לא נמדדת לאורך חודשים ספורים וגם לא לאורך שנים בודדות, היא נמדדת לאורך עשורים, סיפור שעובר מאב לבן ומתעצם.
בכפפות של משי
כאשר ראש ממשלה או כל בכיר אחר מתגאה שבמשך כמה חודשים נורו רק מספר בודד של רקטות לעבר שטח ישראל, זו לא גאווה - זו בושה. אזרחי ישראל לא צריכים לחיות בפחד, לא למען זה מתקיימת מדינת ישראל. ילדי הדרום לא צריכים לסבול מהפרעות דחק (פוסט טראומה), וחיילי צה"ל לא צריכים להתייחס לארגוני טרור בכפפות של משי.
הצבא שלנו יודע לפעול אם נותנים לו לפעול, ועדיף שפעולות אלו יהיו בשקט. חיל הים ביצע עבודה נהדרת, חיל המודיעין ביצע עבודה נהדרת אפילו יותר בספינת הנשק שנתפסה. מנהיגי ישראל נכשלו כישלון מוחץ, בכך שכמות נשק גדולה פי עשרות מונים כבר מונחת לפתח הגבולות של יישובי הדרום, ומי שמספר לכם אחרת, מערבב אתכם.
במדינה אחרת רחוק מעבר לים, איש לא היה מחכה, איש לא היה מתחשב בארגון טרור: שעה לאחר מתקפת הפתע, טנקים דחפורים וחיילים מחיל הרגלים היו מתכוננים לבצע הפיכה וניקוי מאסיבי ברצועה. הפחד הוא האויב הגדול ביותר שלנו, והוא זה שמאפשר לארגוני טרור קטנים להטיל צל גדול.
לכל הצדקנים למיניהם, שחוששים מכיבוש הרצועה ואולי גם בצדק, הרשו לי להזכיר שאפשר למחוק אזורים גם מהאוויר ומרחוק. אזרחי עזה לא יקרים יותר מאזרחי ישראל; בכל יום בו אזרח ישראל חיי בצל הסכנה אעדיף את בטחונו על פני ביטחונם של אזרחים זרים. אולי אני מיושן, אולי חונכתי לא נכון, אבל בעולם שלי ביטחונם של האנשים שחושבים לי עולה על כל אינטרס אחר.
דורון נחום הוא הכתב לענייני ביטחון ופלילים של nana10
או בפייסבוק, Doron Nachum
בבלוג זה
בכל הבלוגים
