שרת הבריאות יעל גרמן אמרה אתמול כי "בארץ מחלקים קנביס רפואי יותר מבכל מדינה באירופה". לצערי, כבר במשפט הקצר הזה אפשר ללמוד על דעתה של גרמן בנושא. עוד היא אמרה כי "קנביס אינו תרופה, ועד היום לא הוכחה מחקרית יעילותו, אך יש עדויות לסיוע בכאבים. הוא מוגדר כסם מסוכן, ולכן יש צורך בהיתר לשימוש בו".

אני לא מעוניין להתווכח עם המחקרים הרפואיים, שרבים מהם אגב לא תואמים לדברי גרמן, אך תחילה הרשו לי לתקן את השרה. קנביס רפואי לא "מחלקים". רחוק מזה. במדינת ישראל צריך שתהיה מאובחן באחת מתוך רשימה של מחלות ספציפיות, ורק לאחר שתעבור ועדה רפואית - תוכל לקבל מרשם. בניגוד לתרופות אחרות, לא כל רופא יכול לרשום מרשם שכזה. למעשה, חלק מהרופאים יכולים לרשום רק המלצה שעוברת לוועדת מומחים, ושם צריך החולה להוכיח הרבה מאוד תסמינים כדי לקבל את הקנביס הרפואי.

אם לא הייתי מספיק ברור, הרשו לי להבהיר קצת יותר. כדי לקבל קנביס רפואי, על הרופא המטפל להוכיח כי כל התרופות האחרות המוכרות בשוק, הן אלה שבסל הבריאות והן אלה שמחוצה לא - לא מסייעות לטיפול או לא מקלות על הכאב של החולה.

יעל גרמן היא אשת ציבור ישרה עם כוונות טובות. אני מכיר את פעילותה במשך שנים רבות, עוד מהימים שבהם הייתה בתחילת דרכה כראש עיריית הרצליה, ואני הייתי כתב באחד המקומונים של "מעריב" באזור. התרשמתי ממנה מאוד. אני בטוח שאם היא תלמד את הנושא קצת יותר, תיפגש עם חולים ותכיר את ההיתרונות הרבים שבקנביס הרפואי - היא תשנה את דעתה. אולם כעת נראה כי בעלי אינטרסים שונים מטפטפים לה נתונים יבשים, שעלולים רק לפגוע בציבור החולים.

צמצום במספר המרשמים של קנביס רפואי עלול להטיב עם סוחרי הסמים, ולא עם החולים. החולים, שלמדו כי הקנביס מסייע להם, יפנו לרחובות, יקבלו חומר פחות איכותי ובעקיפין יעודדו עבריינות.

אני מסכים לחלוטין עם שרת הבריאות בדבר אחד: החומר הזה, שלא מוגדר באופן רשמי כתרופה, הוא משהו שעדיין לא יודעים כל כך איך לקבל אותו, ובהרצאות ששמעתי למדתי על הבעייתיות שבו. כך, למשל, לא ניתן לרשום מינון מדויק של החומר, כי רמת ה-THC - המרכיב הפעיל בצמח - משתנה מגידול לגידול. על כן, לא ניתן לעקוב אחר המינונים שהחולים לוקחים, בניגוד לכל תרופה קונבנציונלית.

אפשר להסכים שזו לא תרופה, אבל החומר הזה משפר פלאים את מצב החולים - הן בהתמודדות עם הכאב והן במצב הנפשי. באופן אישי, לא נראה לי שזה משנה אם מדובר בתרופה או לא. גם טיפולים אלטרנטיביים, כגון דיקור, לא ברור כיצד הם עובדים, אך אם הם משפרים את מצב החולים אז למה לא להשתמש בהם?

השימוש בקנביס רפואי באירופה אכן קטן יותר מאשר בארץ, כפי שאמרה השרה גרמן, אבל בארצות הברית המצב הוא הפוך לחלוטין. שם המריחואנה הרפואית מקבלת התוויות רפואיות רבות יותר, ולא רק למחלות או למצבים הרפואיים המצומצמים בארץ. שם אומרים כי זה בהחלט מוכיח את עצמו. אולם, לצד נתונים אלו גם בארצות הברית יש בעיות, שקיימות גם בישראל, כמו התמודדות עם נהיגה תחת השפעת הסם, פיקוח על בתי הגידול ועוד.

בחודשים האחרונים נושא השימוש בקנביס רפואי עלה מספר פעמים לדיונים משרד הבריאות. לאחרונה, למשל, במשרד אסרו על המגדלים למכור מוצרי מזון המכילים קנביס, כגון עוגיות, לחולים. כך נפגעו להם חולים שנמנעו מעישון, וצרכו את החומר בדרכים אחרות. 

נדמה לי שבשנת 2013 אפשר להפסיק לקרוא לקנביס "סם מסוכן". זה אולי טוב בהיבט החוקי, על מנת לאפשר עונשים פליליים למי שעוסק בפעילות לא חוקית, אבל לא למי שתלוי בזה למען בריאותו. למען הסר ספק, אני מתנגד לשימוש בחומרים אסורים, בטח כשזה נעשה במסגרת פעילות עבריינית. הכוונה שלי היא להציג את הצד של החולים, שסובלים חלקם ממחלות סופניות, ומעוניינים להעביר את רגעיהם האחרונים עם קצת פחות סבל. 

דורון נחום הכתב לענייני ביטחון ופלילים NANA10 

ניתן ליצור קשר: [email protected]

גם בפייסבוק: Doron Nachum