אני זוכרת את זה ברור אך זלזלתי ולא האמנתי בזה.זה היה יום חמישי, השתחררתי כי לא הרגשתי טוב וכאלה, ופגשתי ידיד א' שלי דברו וכאלה ואז הוא אמר לי כזה " תגידי שמעת משהו על ס'?" ואני כזה מסתכלת אליו "למה?" "שמעתי שהוא נהרג או משהו כזה..." " מה..? איזה שטויות!" אמרתי לו וכל אחד הלך לדרכו.
העתי הביתה בשלום בקו האוטובוס הקבוע שלי...
היתי לבד בבית, נכנסתי לפייס כמו כולם ואז ידיד ב' התחיל לחפור לי והוא כתב שהוא צריך לספר לי משהו חשוב ועצוב.
ועוד ידיד ב' אמר לי בואי לסקייפ וזה, סבבה התחברנו כולנו לשיחה היה שמח ומצחיק ואז באה המכה הכואבת...
"מריה אני צריך לספר לך משהו" אמרתי לו 'סבבה'
"ס' מת" אני נזכרתי במה שידיד א' סיפר לי.
שאלתי אותה "מה למה אך?"
הוא ירה בעצמו...
היתי בשוק כולם בשוק הוא היה המדרך...הוא ה-מדריך.
כולם אהבו אותו, כמובן גם אני.
אני תמיד נזכרת ביום הזה...
היה קר וחלק מהילדים לא רצו להכנס למים אז ישבו במעגל והעברנו צחוקים.
זה היה כל כך כיף ומהנה ואני עדיין זוכרת את היום הזה ובחיים שלי לא אשכח...!
ועכשיו הרבה ילדים פשוט בשוק...גם המדריכם האחרים שלנו...
ויש ילדים שלא יודעים וטוב שכך. אני חושבת...
מלאך שלנו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
