אז החיים שלי מתנהלים כאילו אישה במחזור מנהלת אותם. בין ענייני חתונות של אחותי, לבין בגרויות, מעבדות מולקולריות ועבודה מייגעת בארומה - אני נמצאת איפושהו שם מייחלת לבירה וכמה דקות של רוגע.
-
בין הרגעים האהובים עליי זה לשבת ברחוב ושפתאום מישהו יבקש סיגריה, ובמקרה יהיו לו עיניים יפות וגיטרה על הכתף. בזמן שיגלגל לעצמו סיגריה נדבר על הא ועל דא, ואז הוא יתיישב איתי וניגרר לחצי שעה של שיחה על מוזיקה. הוא יגיד שיש לו אוטובוס והוא חייב לעוף, ואז נתחבק אף על פי שאנחנו לא יודעים את השמות אחד של השני וגם כנראה בחיים לא ניפגש יותר. ואז אעלה על מונית הביתה ואסבול מנהג מונית עצבני ומלא בביטחון עצמי (מי ישמע, נהג מונית) ועוד איזה פרחה שתויה עם פלאפון מרוסק. הם ידברו על העיר המסריחה שבה שתינו גרות, ועל זה שהיא שתויה ועל זה ששברה את הפלאפון שלה, הם ילעסו מסטיקים ויעשו תחרות בועות ואני אקבר בתוך עצמי, אחשב את הדקות שנשארו לי עד שאגיע הביתה.
ובגלל סיטואציות כאלו,
אני אף פעם לא אבין אם אני אוהבת סמול טוקס או לא.
תסלחו לי על הפוסט חסר הפואנטה הזה, הייתי חייבת הפסקה מתנ"ך וביולוגיה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
