בחמישי עבדתי בהפקה מגניבה ביותר עם בייב (שדאג לנו לעבודה)
היה ממש ממש ממש כיף :)
הייתי מאחה"צ עם בייב עד אמצע הלילה באירוע, ואח"כ ישנתי אצלו.
הוא ניסה להתקרב, לגעת (וואו, כמה שהתגעגעתי לזה) אבל לא נתתי לו.
כשהוא יהיה שוב שלי, אהיה שוב שלו. גאה בעצמי על הכוחות לסרב :)
ולא יודעת, הכל מרגיש לי קצת אחרת... אולי כי אני מפחדת להפגע שוב,
אולי כי זה קצת קצת מאוחר מדי, אולי סתם כי הייתי עייפה?
לא יודעת, נראה מה יהיה...
בא לי להיראות ככה עד החג הבא.
חזרתי בשישי בבוקר הביתה, שבורה מעייפות, סידרתי שולחן יפה,
מרחתי הרבה יותר מדי שעות והלכתי להשלים שעות שינה (בדיוק 3..)
קמתי לסדר, היה די נחמד.. היה טעים, ואני לומדת לאכול עד שאני שבעה, וזהו.
לא להתפוצץ. לא לדחוף עוד ועוד, שזה הישג עצום מבחינתי...
וזהו בערך, היום לא עשיתי כלוםםם (הגיע הזמן שיהיה לי יום שקט)
וממחר אני עובדת כמה ימים באחד המקומות מהעבר...
הגאון הזה שם אותי לשתי משמרות כפולות (פתיחה עד סגירה) לבד לבד,
בלי אף עובדת, בלי אף חפיפה, אחרי שלא הייתי שם חצי שנה.
ומה עם שירותים? ומה עם הפסקת צהריים, ארוחת צהריים?
לצאת לקנות? אי אפשר כי אני לא יכולה לעזוב את החנות.
להזמין? אין מה כי זו עיר מטופשת וזה פסח.
כריך מהבית? אי אפשר כי זה פסח וכי לחמניות כשרות זה נוראי,
והוא די הבהיר לי לא להביא חמץ (אבל נראה)
ואוכל אמיתי מהבית? אין מקרר, או מיקרו, או מים חמים. אז..
שיהיה לי בהצלחה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
ההיא ..