Belongs to another place

יתרון בזה שאני חולה? אני חסרת תיאבון.

מקווה שאצליח להתמיד עם הכמויות האלה גם כשאחלים...

אפילו מאנצ'ים אין לי..

אבל עוד מעט יגמרו הסמים, ולא יהיה יותר לאן לברוח. ומה אז?

הרי אלכוהול זו לא אופציה (יקר, לא טעים ומעכב ירידה במשקל)

ואין לי דרך אחרת לברוח מעצמי. אני יכולה לחזור לחתוך, אבל זה כבר לא אפקטיבי...

נשאר רק להתמודד, ואני לא בטוחה שאני מסוגלת...

איך חזרתי לבית של ההורים? כ"ס חסרה לי העצמאות שלי, השקט שלי..

צריכה רכב או מוניות או טרמפים בשביל לצאת לעיר הקרובה (שבעצמה חור).

איך חזרתי לאותה עבודה שכ"כ שמחתי לעזוב? כי אין ברירה. כי אין משהו אחר.

כ"כ מתסכל שאין עבודה בעיר הזו, כל המאמץ לצאת מהחור הזה, להגיע ל'עיר' ששווה לתחת.

אין עבדוה. אין חיים. אין פה פאקינג כלום.

כ"כ רוצה כבר למצוא לי את המקום שלי...

עם או בלי בייב.

אני לא אחכה לו לנצח, ואם הוא לא יחפש איתי דירות ויראה רצינות אני אעבור בלעדיו.

הוא קיבל כ"כ הרבה הזדמנויות, שלא מגיעות לו, ודיי.

אם הוא לא רוצה לא צריך (ממש) אני לא צריכה אותו (ממש) ושילך להזדיין (ממש)

למה הכל דפוק?

כל השבוע נשארתי על 81.0 המעצבן הזה,

אבל סוף סוף יש התקדמות :)

אני עדיין חולה, והמצב לא ממש משתפר..

חוץ מהאינהלציות והמשאפים התחלתי גם אנטיביוטיקה חזקה וכדורים,

אז אני עוד יותר במיטה מקודם (כן, כנראה שזה אפשרי)

אני מתגעגעת לבייב. זה כואב לי כ"כ.

הפסקנו לדבר, וחזרנו לדבר, והפסקנו וחזרנו ושוב ושוב ושוב,

ומחקתי אותו מהפייסבוק, והחזרתי אותו, ואני כזאת חסרת עמוד שדרה.

כל 10 שניות משנה את הדעה שלי...

אבל זה לא שאני לא יודעת מה אני רוצה, אני רוצה אותו.

ואם זה לא קורה, שאר בלאגן...

קשה לי לא לדבר איתו ומצד שני ה'קשר' הנוכחי מכאיב לי.

אני לא מקבלת ממנו יחס כמו שאני רוצה.

אני לא מרגישה ממנו מה שהייתי רוצה.

אז אני אוכלת כאפות. רוצה אותו הכי קרוב,

ומתעצבנת עליו כל עשר שניות...

הודעתי לו שנמאס לי מהשטויות שלו ואחרי פסח אנחנו עוברים לגור ביחד.

הוא גם ככה משלם שכר דירה, אז מה זה משנה למי?

אני לא רוצה לגור לבד, או עם סתם שותף, והיה לי טוב לחזור הביתה אליו,

אז כוסאמק. אבל חדרים נפרדים. שותפים. 

(ממש. נראה כמה זמן אני אצליח בלי הסקס איתו).

אבל נראה, לא באמת מאמינה למה שהוא אומר. לא מאמינה שהוא רציני, שזה יקרה...

למרות שלא התאמנתי, אז אני קצת מרוצה.

הייתי אצל הרופאה. אני באופן רשמי חולה, אבל מה חולה? לא יודעת איך אני נושמת לפי ההיסטריה של כולם.

אינהלציות בראבק...

נראה עוד מה יהיה, לא מעשנת סיגריות בכלל, רק ראשים כי זה כיף ומקל עלי... משתדלת שהמאנצ'ים יהיו

בריאים גם אם לא לגמרי דלי קלוריות. שזה לא אידיאלי אבל זאת התחלה. לחם מקמח מלא עם טחינה גולמית

כנראה עדיפים על מתוקים/חטיפים. פירות, גרנולה, יוגורט, שלפחות יהיה מזין.

מצד אחד, בא לי לנשום שוב.

אבל מצד שני, להפסיק נראה כמו רעיון יותר טוב..

אני מתגעגעת לבייב. ממש.

החזקתי בדיוק יומיים עם הלא לדבר איתו, ואתמול בלילה שלחתי לו הודעה.

הוא יודע שאני חולה, אני יודעת שהוא עבד באיזה אירוע בבוקר, וזהו בערך. וזה עדיין עשה לי טוב בלב.

פתטית.