עבורך. לפעמים אני חושבת שמגיע לי אבא טוב יותר.

אחד שהיה תומך בי, מעבר לכלכלית. הכסף שלך הוא כריק בידיי.

הוא מספר ותו לא. הוא חומרי.

ומעולם לא ביקשתי ממך הון, אלא רק חיבוק אחד ק ט נ ט ן.

לשמוע אותך אומר שאתה גאה בי, ושאתה אוהב. אותי.

בכלל רציתי שאהיה כאן? אולי זה רק מקרי?

אתה לא כאן בשבילי. אף על פי שעשיתי ועדיין עושה בשבילך.

על כל הימים שכיסיתי אותך בלילות קרים, שהכנתי תה בימים חולים.

אני תמיד מקום שני. אם בכלל.

וזה לא מגיע לי. בחיי, אני מגחכת לעצמי מהמחשב שיום אחד תבין את זה.

כשאהיה רחוקה ממך אלפי קילומטרים, אולי אז אעיז לצעוק בפניך שנמאס לי.

ושאני יודעת שאתה לא אוהב אותי כמו את אחותי או כמו את אחי.

שאני יודעת שלא הייתי בתוכנית,

שאני יודעת שאולי הרסתי לך חלומות שלמים.

שאני יודעת, שאתה, כנראה לא באמת רצית בי.

אבל לא בחרתי להיות כאן אבא.

והאמת היא? שאם היית שואל אותי, במרבית הפעמים גם הייתי בוחרת שלא להיות כאן בכלל.

אבל תמשיך להכאיב לי. תמשיך לפגוע בי, כי אני אצא חזקה יותר.

ואני אעשה הכל כדי לא להיות הורה כמוך.

ואם וכאשר יהיו לי ילדים, ממך למדתי, שאעשה הכל כדי לגרום להם להרגיש שייכים.

ויום אחד יהיה לי אומץ. להגיד לך הכל בפנים.

להגיד לך כמה חלקים בי הרסת לאורך השנים. ואני ממשיכה לשקם.

ואני אחלים.

אני טובה מדי עבורך אבא. אני ילדה מדהימה ואתה היחיד שלא הגיע להופעה.

אולי כי כרגיל שכחת. כי אף פעם לא זכרת את הגיל שלי או באיזה כיתה אני.

לפעמים אני מתפלאת שלא שכחת את שמי.

וכשכבר תזכור, תקווה, שלא ייגמרו הכרטיסים.