פליטי ENS
טושים זוהרים זו דרך חיים |
| 8/2009
את חושבת שאת מכירה אותי?
אז זהו שלא.
למזלך, למזלי, למזלם של כולם, הצד הזה שבי לא נחשף הרבה זמן.
אבל איזה שד עם את חפירה מצא לעצמו זמן פנוי מלשחק טטריס כל היום, והנה זה שוב על פני השטח.
הצד האפל יותר, אם תרצי, שיש בתוכי.
שמצד אחד הוא רגיש יותר למוזות, זה שיוצר על בסיס חופשי וכמעט לפי הזמנה. ומצד שני...
וכל התלונות שלי הן כאפס וכאין לעומת מה שהולך מתחת לפני השטח.
כי לאף אחד שעובר את המצוקות הקטנות האלה יש חיים קשים באמת. בשביל שזה אשכרה יטריד צריך סף עצבים נמוך, פתיל קצר. ומשהו צריך לגרום לזה, אי אפשר להטיח "אני מרוקאי" וזהו, הכל מסתדר.
כי משהו מבעבע מתחת לפני השטח, משהו שהודחק הרבה זמן.
ועכשיו שוב צריך לאסוף את המחשבות ולעשות חשבון נפש.
ואם נצא מזה בחתיכה אחת, אז צריך לדעת לנצל את זה עד הסוף.
שיא היצירה שלי הוא במצב הנוכחי, לטוב ולרע.
אז גם אם לא תאהבי אותי מחר בבוקר, לפחות יהיו לי הזכרונות המתועדים מאז.
אני יודע שאת סולחת על הרבה. אני לא תמיד מבין אותך. קשה לי לקרוא מבעד להודעות שלך, או לקול חסר הפנים שלך.
את אומרת ברצינות? אולי בכלל בצחוק?
את מספרת בדיחה? ציניות עם טיפה אמת? סרקזם מריר..?
אולי בכלל את צוחקת עליי. את יודעת שזה מעצבן אותי, ואת יודעת שיש לי פתיל קצר.
אני לא אפגע בך בחיים שלי. אבל אני לא מבטיח שאוהב אותך מחר בבוקר.
ואם נקום ונראה שהכל היה חלום, ניקח אותו ברצינות? נלמד משהו לעתיד?
האם בכלל אספר לך משהו מזה, או שאשמור הכל לעצמי, סגור וחתום, כמו בקבוק שמפניה שמנערים עד ש...
ואם כן בוכים על חלב שנשפך?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
