ולא, זאת לא כותרת של ישראבלוג. פשוט אין כותרת להביע את ה... תיעוב שלי למורה לטכנולוגיה הארורה שלי.

וכן, לצערי הרב, אני לומדת טכנולוגיה. ועם לא סתם מורה. עם אחד הסיוטים שלי.

אף פעם לא הבנתי למה באמת צריך ללמוד איך לבנות בית. זה לא שאני אהיה אדריכלית או משהו. אני בכיוון אחר לגמרי ~ כתיבה ; מוסיקה ; כל מה שקשור בתחום ההומני.

אז למה אני צריכה לבנות רהיטים? כאילו, אני הרי בחיים גם לא אהיה נגרית. במילים אחרות ~ מיותר.

אבל לקבל התראה מהיום למחר להגיש חדר שלם (מיטה ; ארון ; שולחן ; שידה ; פרקט ; קישוטים...) זה כבר מוגזם. במיוחד כשעובדים בזוג. ובמיוחד כשהבנזוג שלך לא יכול להיפגש איתך.

אין. אין לי מה להגיד עליה. מה כבר אני יכולה להגיד? כלום. בפעם הראשונה אני במצב מוזר שבו אני לא יכולה להביע את הרגשות שלי כמו שצריך.

גם לא בכתיבה. גם לא בכלום.

ואני לא רגילה לזה. כנראה שזה כל הלחץ של הסביבה... עם הניתוח שאבא שלי עומד לעבור. כנראה זה מה שגורם לי להיות כזאת... בלוק.

טוב. בתקווה שיהיה בסדר, אני אגמור פה את הפוסט עם ציור מגניב ~

הלוואי.

ועד שאני אפטר מהמחסום כתיבה הארור \ עד שייקרה משהו מעניין שיגרום לי להיפטר ממנו,

טל

שבוע טוב לכולם.