אני מרגישה כל הזמן שמסתכלים עלי שבוחנים אותי שמבקרים,
אני מבינה את זה, כולנו עושים את זה, אולי אני יותר מכולם
שונאת שמסתכלים עלי אבל מסתכלת הכי הרבה וכ"כ מקנאה כל הזמן, נמאס לי לקנא כל הזמן.
קשה לחיות בתוך העור של עצמך אבל אין לך עור אחר לחיות בו, וגם אם אצליח להרגיש יותר בנוחות בתוך העור שלי בשלב מסויים בחיים הוא עדיין יהיה העור שלי הראשוני ההתחלתי. זה שלא נוח לי איתו.
אולי אפשר להגיע למצב שאתה עובד על עצמך וחושב שטוב לך עם עצמך זה שאפשר לעבוד על אחרים זה ברור לי לגמרי, קל מאוד. אבל זה לא נכון שאני יכולה לעבוד על עצמי- אני היחידה שלא מאמינה לעצמי, אשדר לאחרים שיאמינו לי אבל אותי אני לא ארמה!
רוב חיי אני נאבקת עם המשקל שלי עולה ויורדת מנסה למצוא איזון אבל מוצאת שכנראה לא קיים דבר כזה אמצע.
אז מנסה יותר בחומרה לרזות עכשיו די לנחמדות של טבעי ובריא תני לי לרדת במשקל כבר לעזעזאל.
אני סטודנטית לאמנות מתחילה שנה שלישית. בשנה א' שקלתי 78 (גובה 1.58) עכשיו שוקלת 65 אז כן יותר טוב, אבל עדיין לרדת במשקל לוקח לי יובלות אבל לעלות.. לעלות אני מסוגלת לדעתי 5 ק"ג ביום! ברגע! בביס.
אז רוצה לשנות, להצליח בדבר אחד.
מנסה לפחות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
