הבקרים האחרונים שלי אף פעם לא משו. משום מה אני תמיד מצליחה לקום עם חוסר תאבון, כאב ראש מטורף ומצב רוח בגהינום.
לפחות בנוגע לשינה עצמה, כל הוונאבי סיוטים והזיות שלי התחילו להיעלם,
בניגוד למה שחשבתי במשך כל 16 שנות חיי, יש דברים שבאמת עדיף לא לדעת,
ואם כבר מזדמן הידע עליהם.. הדחקה היא מילה מצוינת לאלה שמתקשים לעכל - כמוני
במקרה שלי, הדחקה של דברים מסוימים, מעבר לבעיה הכללית שפשוט לא בא לי לישון,
העלימה את הבעיות למיקרה וכן ארצה לחטוף איזו תנומה קלה.
האמת היא שהחופש הזה עובר מהר מידי.
הרבה יותר מהר ממה שחשבתי וציפיתי שהוא יעבור,
אני אפילו לא באמת עושה שום דבר מיוחד בו. בכנות, רוב הימים שלי מתנהלים מהמיטה למחשב ומהמחשב למיטה.
חוץ מכמה בילויים פה ושם, אפשר לומר שאני לא אקטיבית במיוחד.
אבל כשחושבים על זה, מותר לי. אני עולה לי"א, אחרי שנה שגם ככה בקושי שרדתי.
מגיע לי קצת חופש מהכל לא?
מגעיל אותי לחשוב שעוד חודש בדיוק הולכת להתחיל השנה הכי עמוסה בחיים שלי,
אין לי מושג מאיפה להתחיל בכלל ואיך אני הולכת לעבור אותה בלי לקבל לפחות 3 נכשלים בתעודה.
אבל איך שהוא אני תמיד מוצאת דרך יצירתית, ודקה התשעים שמסדרת הכל.
ועם כמה שבחודשים האחרונים האופטימיות שלי לא ממש זהרה לעייני כולם,
היא כן חבויה איפה שהוא בתוכי, והיא אומרת לי שהכל יהיה בסדר
ובכל מיקרה, שיהיה לכולם שבוע טוב
שבת שלום,
שירצ!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
