~~~The life of crazy Bitch~~~

כל החיים אני הסתגלתי,הסתגלתי לעבור את רב הכאב בשקט,

לנסות לסבול ואת כל הכאב להחזיק בליבי.

אני התרגלתי לחיות בסבל וסבלתי רב הפעמים בשקט.

אני כבר התרגלתי לדעת שכל הדברים הטובים שהיו לי זה העבר שלי,

וההוה זה סיוט ואין מלעשות אני צריכה לסבול ולשרוד את הדרך.

אולי מבחוץ אני נרת חלשה כמו סמרטוט,אבל עם השנים הפכתי לחזקה.

הפכתי לאחת שסבל ולסבול זה חייה.

כמו שראיתי אותו אתמול,והרגשתי כאילו הלב שלי יצא עכשיו מהגרון שלי.

ואחרי זה כמו מפגרת התחלתי לבכות בבית.

כי בעבר,אני הייתי מהאנשים הכי שמחים ביקום.

ועכשיו הדבר היחידי שאפשר לראות זה את שרירי הפנים שלי מתאמצים

לעלות חיוך עם עיניים אדומות שלפני כמה דקות הוציאו דמעות של סבל.

אני כלכך פגועה,רק עם היית יודע עד כמה אני פגועה ופצועה בגללך.

למה ההוה המאושר הזה לא יכול להמשך יותר זמן? תקופה קצת יותר ערוכה?

לא.אלוהים לא רוצה מימני אתזה.הוא לימד אותי כל חיי לסבול בשקט ולשמור

את הסודות האלו בפנים.הוא לא רוצה לראות אותי באמת מחייכת בלי להתאמץ

הוא רוצה שאתייסר קודם.

אבל,לפחות סופסוף ני מרגישה יפה תקופה יותר ערוכה.♥