למה את שוברת את הראש שלך עם משפטי שאלה כשהרבה יותר קל להתחיל משפט בתיאור זמן.

זוכרת את פעם כשהיית קטנה.

את המקום ההוא שגרם לך להקיא בכל בוקר במשך שנה שלמה, שבסופה עוד התבלבלת עם הצ' הסופית.

ואת הילדה ההיא שבעטה והילד ההוא שהרביץ לך והחביא את הקלמר.

ומה עם השתיים ההן שממש בלי סיבה, זוכרת?

איך שחזרת הביתה בוכה.

קטנה.

ובטוח תזכרי את הפעם ההיא שהם היו כולם ואת סתם כלום. אבל בכל זאת נשארת ילדה.

היית גונבת אז כל טיפה שרק יכולת. כאילו שדברים של אחרים ישנו את חייך.

תמיד ולנצח.

גם אחר כך. כשכבר היית קצת. או שרק היה נדמה.

עשו ממך בדיחה. כל יפי הנפש הזאטוטים.

וקינאת. כל כך קינאת בהם, בעלובים.

אם רק יכולתי ללחוש לך בזמנו, ילדה.

גם לך יהיו ימים טובים.