Dead
A pale light enters my room
A skinny wrist
A clammy hand on white sheets
Side with fear
I can''''t move
I''''m in agony |
| 10/2010
Solitude
החיים רגילים
טרגדיות מתרחשות כל יום
מתי זה יכה גם אותי?
זאת המחשבה המפחידה
גם אני אסבול, יותר ממה שעכשיו
אני אעבור דרך דברים קשים ואיומים
ועכשיו הכל "קל"..
אני בת 17, מה יש לדאוג, נכון?
עוד ילדה, גיל ההנאות... הגיל שבו נזכרים אחרי שמתבגרים
ובמה אני אזכר בדיוק?
אני אזכר בחברות שיש לי עם אנשים, איך היינו צוחקים ונהנים
אבל עדיין יש ריקנות בפנים
משהו חסר
וזה אף פעם לא הפריע כל כך
לא היה לי צורך מורגש בפנים, למלא את החלל
תמיד ידעתי שיש משהו פגום, יש חור עמוק ושחור והשלמתי איתו
אני חיה איתו חיים שלווים ושקטים
ומה אם החור הזה הוא כל מה שישאר לי בסוף?
רק זה?
רק הבדידות והכאב שהצטבר והצטמק לגוש שחור ודביק כזפת
זה לעולם לא יעלם
אבל אני צריכה לפחות לקשט את המקום הזה, להוסיף מידי פעם שמחות פה ושם
שמישהו או מישהי יבוא וימלא את החלל ולו לרגע אחד
שיתן לי תקווה שיום אחד אוכל להרגיש גם את זה
ומה עכשיו?
עכשיו יש רק חלומות, תקוות להצליח בחיים, לטייל בעולם, להתעשר ולבזבז
ויש גם עוד סוג חלומות
להתאהב, להתחתן וללדת ילדים
אני עוד בשלב של להידלק... להתחתן זה רחוק ממני
אני בן אדם שיותר מתמסר ואם זה זמני זה ישבור אותי
בגלל זה, זה מפחיד אותי
מפחיד אותי לגבור על הבדידות ולסלק אותה ולמרות זאת, היא מנחמת אותי ויציבה
here i am, sitting in my dark empty room
brooding about life, hoping, wondering..
Nothing
| |
| כינוי:
Venum
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
