אחרי קצת הרבה זמן מצאתי את הכוח לכתוב פוסט חדש, גם הפעם אופטימי.
זה מדהים אותי כל פעם מחדש שיש לי את כל האופטימיות הזאת, באמת שאני לא יודעת מאיפה אפילו.
בכל אופן, הפוסט האחרון שמרתי אותו בטיוטה.. סתם כי התחשק לי תקופה חדשה דף חדש
וכו'..
החודש האחרון היה דיי מיוחד מבחינתי, מלא צחוקים, מלא שגעונות ומלא בדברים טובים.
לפני חודש ויום היה יומולדת לחבר שלי, אני זוכרת כמה בלאגן היה לי בימים האלה עם לנסוע אליו או לא
בעיקר בלאגנים עם האמא.
ועל הנסיעה שהיתה אני לא מצטערת אפילו לא קצת, הכל עבר חלק סך הכל קיבלנו טראומה קטנה.
כל שאר הזמן סיימתי בגרויות לשנה והלכתי לעבוד במפעל, אני זוכרת אייך יום יום הייתי יושבת לומדת/ עובדת ו
מתגעגעת אליו,
לחיוך שלו, למבט שלו, למגע שלו, לשפתיים שלו וכו'. אז החלטתי שבוע שעבר לקחת חמישי יום חופש כדי
לבוא אליו. באתי ברבעי בערב, אני יודעת שיצרתי רושם כאילו שהסופ"ש הזה היה סיוט
או שכל הזמן הייתי בדיכאון, משו כאב לי או שדפקתי לכולם ת'מצברוח.
אני ממש מצטערת בכל מי שזה פגע!!! ההורמונים משתוללים אצלי לפני המחזור ורק בגלל זה הכל היה ככה!
באמת שזה היה סופ"ש אחד הנחמדים, לא מבינה למה לקחתי מלא שטויות ללב.
העובדה שהוא היה הולך לישון לידי בלילה ומתעורר לידי בבוקר ממש העלתה לי חיוך והעובדה שהוא חיזק אותי
כשנשברתי רק נתנה לי כוח ואמונה להמשיך, העובדה שהוא היה שם וחיבק אותי כשרציתי, העובדה שהוא נתן לי להציק לו בקטנה.
באמת שזה גבר מהגברים שאני באמת מעריכה! יורה תויידע על הסופ"ש הזה! אוהבת אותך!!!! ממש נהנתי... (:
חזרתי הביתה ויום למחרת התייבשתי והיה סיוט...בכל אופן העיקר שעבר
ועכשיו כל מה שנותר לי...זה לעבוד- ולהתגעגע אליו שוב ושוב (:
שיהיה שבוע נפלא 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
