אתם מכירים את זה שפשוט עצוב לכם ?
אתם לא יודעים למה עצוב לכם, מה הגורם לזה, אלא אתם פשוט עצובים, סתם ככה עם עמכם. בלי שום יכולת לתאר את המצב, לדבר על המצב או אפילו לחשוב עליו, אתם פשוט עצובים.
והעצב הזה, פשוט נמשך לו, פשוט ממשיך לו ככה איתכם, נמצא שם לידכם, אומר לכם היי כל כמה זמן, שחס וחלילה לא תשכח שהוא שם. ואתה תמים, לא יודע למה הוא בכלל שם, אבל מחייך אליו, כי ככה אתה בןאדם נחמד וחביב, שרק רוצה חמלה, ושהעצב ילך, אז אתה מקווה שהוא יעלם. אבל עובר יום ועוד יום והוא פשוט נשאר שם, בלי שום מטרה בלי שום פואנטה, זה רק העיקר שהוא יהיה שם, ואתה תהיה עצוב. רק עצוב. בלי ידע, בלי מחשבה, ריק מתוכן לגמריי, רק בפשטות, עצוב.
אז אתה תחפש את החמלה ואתה תחפש את האהבה, אבל היא תהיי ככ רחוקה שאתה פשוט תיקח רק מה שתמצא, אפילו שהיא חמלה ואהבה שנוגעים בבגידה, בצביעות או בכל טינופת אחרת, הרי זה מה שאתה רוצה קצת חמלה ואהבה ? אז אתה תהיי גדול ותבלע את הכל, העיקר שסוףסוף קצת הרגשת אותם, אז מה אם אחריי זה יבואו עוד רגשות, והעצב רק יגדל, לפחות ב- 5 דקות האלו, הרגשת כמו שבן אדם רגיל מרגיש, העצב לרגע לא הלך לצידך אלא אלו היו החמלה והאהבה, אז מה שהם היו קצת נגועים בעוד דברים מגעילים ?
ואז שהם הולכים, והעצב שוב חוזר, והתוכן הריק שוב אופף אותך, וכל הטעויות מהטינופת עולים, אתה מבין כמה שבנוסף לזה שאתה בן אדם עצוב, אתה בן אדם קטן ומטונף ומגעיל, ואתה נשאר עם חוסר הבנה של למה בכלל יש לי בבית אהבה טהורה וככ טובה ? למה היא מגיעה לי אם אני ככ מגעיל ? אז אולי לא בגדתי, אבל ניצלתי אהבה וחמלה שהיא לא טהורה והגיעה ממנו, ניצלתי אהבה וחמלה שהיו מלוכלכים ומגעילים, רק בשביל לא להיות עצוב לרגע, ל- 5 דקות קטנות ומסכנות שיגמרו ככ מהר, אבל מצד שני העצב לא הלך בהם לצידי.
ואתה נשאר עם הבלבול, בכלל לא מבין מה קורה, טוב אולי חוץ מהעצב, כי הוא עדיין הולך כאן לצידך, ביחד איתך, לתוך התוכן הריק.