עוד בוקר שישי שגרתי בו כולם דוהרים לקניון.

"תראי איך החנייה מלאה!" -אומרת לי אמי בפליאה. כל פעם מחדש. והנה כצפוי מתחיל להתנגן לו הנאום הפולני הקבוע:

"מה כבר יש לאנשים לחפש פה כל בוקר? מה קרה שכולם פה דווקא בשישי? מה אין להם מספיק אוכל בבית? למה..."

מגיעים סוף סוף לבית הקפה, לא שחסר פה כמה; נדמה לפעמים שהם מתרבים בזמן שאני לא בסביבה, וכשאני פה- הם כבר הספיקו להכפיל את מספרם. ובכל זאת, משום מה כל המקומות מלאים עד אפס מקום!

שמתי עיין על השולחן העגול הקטן בקצה, במיומנות שכזו שרק מי שאי פעם אחז מגש בידו יוכל להבין; איתור שולחנות העומדים לבקש חשבון עוד לפניי שאחד מיושביהם הספיק למצמץ לכיוון המלצר. המלצר בנתיים, מיהר עם שני תפריטים לעבר שולחן אחר בו התיישבו זוג לקוחות חדשים.

"תרשום תרשום, ארוחת בוקר מנהטן!"

-"בשבילי הפוך חלש, כוס זכוכית גדולה, חלב חם, מעט קצף, בעצם, שיהיה כבר מפורק; תביא לי את התמצית של הקפה בצד."

"תבטל את האחרות בוקר מנהטן, שקשוקה במקום"

-"תסתכל רגע על התפריט, אני רוצה את זה. רק עם עוד גבינה במקום טונה, סלט קצוץ בצלחת נפרדת, במקום טוסט שישימו בטורטייה והלחם של הסלט מחיטה מלאה, רק אל תביא לי כפרי!"

"בעצם לא בא לי כל כך שקשוקה, שיהיה ארוחת בוקר מנהטן"

-"הלחם מגיע עם חמאה? תביא לי ריבה במקום"

"רגע, אמרתי ארוחת בוקר מנהטן? הסתכלתי על הציור של ה-2 ביצים עם העגבניות, השקשוקה נראית טוב"

-"נראה לי שזהו"

"יודע מה, אני אלך על ארוחת בוקר מנהטן"

-"תגיד מותק, אתה לא מתכוון לרשום את כל זה?"

זה בסדר, אני זוכר.

"הוא יפקשש את ההזמנה"

-"הוא נראה כמו איזה אנאלפבית"

לא שהיו חסרים מלצרים בסביבה, כמו בתי הקפה המזורגגים בקניון הזה, גם מלצרים יש בשפע.

ולא שהמלצר הזה התנהג באופן אחר פרט לאופן שבו מנתהג סתם אדם נחמד שעובד לפרנסתו.

אבל היה איזה משהו בו, שבאמת היה טיפה משונה ולא יכלתי לשים עליו אצבע.

פתאום כבר לא עניין אותי השולחן שקיבל חשבון, וגם לא השתעשתי יותר עם העובדה שיש 5 בתי קפה על כל שני מטר.

עקבתי בעייני אחרי המלצר הזה, נעלם עם המגש מאחורי קיר זכוכית עמום. שם, מסתתרת גם עמדת המחשב שאיתה אמור להדפיס את ההזמנה, אבל משהו עצר אותו מלהתקרב אלייה. מול עמדת המחשב חיכה אדם אחר, וזה החל למלמל לו דבר מה ולאחר מכן שב לעבר השולחנות.

ברגע אחד, נפל לי האסימון- מישהו אחר הקליד עבורו את ההזמנה של השולחן ההוא.

ליבי יצא אל המלצר הנחמד, אדם דל ופשוט שכבר אינו בחור צעיר, ולמרות זאת חייו לא איפשרו לו לדעת קרוא וכתוב, שמצא עצמו עובד במלצרות; כשכל טעות קטנה היא קריטית לפרנסתו.

השולחן שלו דרך אגב, קיבל את ההזמנה במלואה ואת השרות הטוב ביותר שהיה בבית הקפה הזה.