יום אחד אתה למעלה משקיף אל האופק עם כל החבר'ה, יום אחר הם מסתכלים עליך מתלחששים ובזים לך.
למה? - אין לי מושג אין לי מושג מאיפה כל האומץ וכל הרע הזה, לתקוף בן אדם שהיה אית בתקופות הכי קשות, בן אדם שגדל איתך, שאהב אותך כי שלא אהב בן אדם מעולם.
וכל זה כנראה לחינם, למה? הצביעות האינטרסים כל הדברים האלה רק מקלקלים אנשים.
ואז אנשים תוההים למה אני לא מנסה אפילו להתקרב לאנשחם כמוהם, תנו להשאר במקום שלי.
אי שם למטה עם החברים האמיתיים שלי, לא כמוהם עם החיוך המזוייף, תראו את הפרצוף האמתי שלכם, אין להתבייש, או שכן? ובגלל זה אתם כל כך צבועים?!
אני לא יודעת אם הם מודעים לכך אבל זה ממש פוגע.
נתתי פעם אחת לזרם לסחוף אותי, בחיים לא שוב!!!!
זה פשוט גורם ליותר כאב לדעת שכולם "אוהבים" אותך, ואז פתאום יום אחד הם לא שמים עליך זין!(סורי על השפה הגסה).
או שכמו במצב שלי הייתי מעדיפה שהם לא ישימו עלי זין...הם מקללים, צוחקים עלי, ואומרים לי שזה איתי...אהא...מאנייקים לכו תמותו..-.-
תמצאו לכם פראייר אחר שיאמין לכל הזיבולי שכל שלכם.
אתם באים אלי רק כשאתם צריכים משהו, וכשאני צריכה?...זדייני מפה י'כלבה..., זורקים עלי דברים, מביטים בי מוזר, מאיפה נחתת?
לפעמים אני פשוט רוצה להוציא סכין מהתיק ולרצוח את כל האנשים האלה, ישנם כאלה שהם בסדר מתעלמים, שימשיכו, לא כל כך אכפת לי אבל שלא יציקו לי!
הם עם כל התוכניות המטומטמות שלהם, שום טקט, שום מחשבה, שום כלום, המקסימום לראות בתוכניות האלה זה שדוחפים אנשים שלא מעניינים אף אחד ואיכשהו אנשים מתאהבים בהם, וגם הם נכנסים לשם..רק מאינטרסים.
אז עכשיו אני יכתוב את האנשים שבאמת אכפת לי מהם:
מיכאל,תומי,שרון,קטיה,שרון ורה,,ליאור ג'ניגית,אנה,יונתן, הקוראים שלי,משפחה שלי,הכלב שלי(כן גם הוא סוג של בן אדם מבחינתי).
ויש עוד אנשים שאי לי כוח לפרט 3>
תודה לכם..שאתם פה לצידי..אני צריכה את זה אני מתחרפנת לאט לאט..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
