אני מרגישה שאני פשוט לא מסוגלת, אני מרגישה שכבר אין לי כוח להתמודד- עם כלום.
אני רוצה אותך, אבל כנראה שזה נידון לכישלון מראש.
גר כל כך רחוק.
המבט שלך השפתיים שלך, האופן שבו אתה מדבר הולך וצוחק פשוט הורג אותי, האופן בו הבטת עלי, ליטפת אותי, באותו רגע בנפרדת ממני, המבט שלך פשוט היה מלא חרטה.
הגוף שלך שידר משיכה וכאב, הפה אמר שהוא לא מסוגל לנהל מערכת יחסים ממרחק שכזה, נתניה- חולון, אתה באת במיוחד בכדי לדבר איתי, אפילו שיש מרחק כזה כיבדת אותי ובאת, אף שיכולת להרשות לעצמך לא לעשות כך.
אני זוכרת שהגעת בערב, היית מבולבל טיפה,לא עצרת במקום הנכון, הגעת מאוחר בסביבות חמש כשבכלל היית אמור להיות בשלוש לצידי, הניצוץ התמידי שכל כך נמשכתי אליו שתמיד היה בעינייך - נעלם קליל, כשלא היה.
החיוך המדהים שלך, שתמיד ניצב על שפתותיך הכה מתוקות נעלם עם הניצוץ ההוא, נראית עצוב, ואני עומדת לי מנסה להבין מה קרה, מבולבלת.
מידיי פעם זרקת לי ולידיד שלי שהיה בקרבתי בדיחה, אני זוכרת שישבנו באיזה מקום ליד איזה עץ שהצליל על פניך, ליטפת את פני בעדינות, באהבה, היה לך מבט כאילו דבר מה כאב לך, כל אותו ערב לא הבנתי מה זה הדבר ההוא שכל כך כואב לך, מאותו רגע שראיתי אותך הבנתי שקרה משהו, ואני בתמימותי שואלת שוב ושוב מה קרה לך.
תופסת אותך בבגדיך מצמידה אלי,ושואלת ואתה בתגובה מחייך בכאב ומלטף את פניי.
מתישהו אמרתי לידיד שלי לתפוס מרחק, וניסיתי לברר שוב מה קרה, אמרת ש"צריך לדבר", המילים הללו העבירו צמרמורת בגופי, ניחשתי שאתה תיפרד, אבל לא רציתי לחשוב על כך, אמרתי לך בתגובה שנגיע לקניון, איפה שהיינו אמורים לפגוש עוד אנשים, שנתפוס פינה איפשהו ונדבר.
בינתיים ניסיתי לצחוק עם ידיד שלי, וצחקנו, מביטה עליך לרגע קט, לראות איך אתה מגיב, ואתה, מסתכל מחייך אלי את אותו חיוך כואב.
כשהגענו לשם, עוד ידיד הגיע, שני ידידים ואתה ואני, אמרתי להם שנהיה קצת לבד, ו...הלכנו לצד, בתחילה ישבנו על הספסל.
הבטת עלי, ראיתי שהיה קשה לך לדבר, ואני מסתכלת עליך, מחכה שתוציא הגה.
ואתה מנסה ומגמגם, אני מביטה עליך ואומרת לך, להגיד את מה שרצית, מה שהפריע לך כל כך.
אתה מביט בי ואומר קודם תחילה כמה אני מדהימה, ואני, כבר מכירה את הפזמון, אני מחייכת, כבר יודעת מה יש בפיך להגיד.
אבל, הנה בא ה"אבל" שלך, "אני לא יכול לנהל מערכת יחסים רצינית כך", לרגע כמעט באתי להגיד לך, שמצידי שאפילו לא תהיה רצינית, אבל שתקתי, אני הרי יודעת שאני לא אוכל שלא לחשוב שהוא יהיה עם בחורה אחרת, רציתי שהוא יהיה רק שלי.
הבטתי בו, וחיבקתי אותו, העיניים שלו נהיו אדומות כאילו עמד לפרוץ בבכי, אמרתי לו "אל תהיה עצוב", הוא אומר "לא עצוב".
הרגשתי שהוא צריך חיבוק, חיבקתי אותו.
לרגע לא הייתי מסוגלת, ואני בכיתי עליו, הוא מלטף את פני ואת השיער שגלש במורד ברכיו, הבטתי בו, וקמתי אט אט מהברכיים, והוא חיבק חזק, כאילו לא רצה לעזוב, וליטף את השיער.
מרב הדמעות שחנקו אותי, בקושי הצלחתי להגיד מילה, אבל אמרתי "אני...אוהבת אותך".
עדיין על ברכיו ממשיכה לבכות, הוא מלטף אותי, הרגשתי את הצער שלו, הוא לחש בחזרה "אני אוהב אותך".
לאחר שנרגעתי טיפה, חייכתי אליו, מנסה להירגע ולהרגיע גם אותו, הרגשתי שקשה לו, זה לא היה אפשרי שלא להרגיש בכך.
אמרתי לו לקום וגררתי אותו לדשא, אז התיישבנו על הדשא מביטים זה על זו...חיבקתי אותו, הייתי צריכה אותו, לספוג אותו ושיישאר לנצח.
היה לי קשה,הורדתי את הסווצ'ר שמתי על ברכיו ונשכבתי עליהן, לרגע הבטתי עליו, אחר מכן על הנוף, היה לי קשה לחשוב על כך שהוא לא יהיה שלי יותר, בכיתי, ביקשתי ממנו סליחה על שלכלתי את בגדיו בדמעותיי, לא נדמה לי שהוא שמע זאת, הוא פשוט הביט בי במבט מהופנט, הוא ליטף אותי, ואמר לי שאני אמצא מישהו שאני יאהב ושהוא אותי, הוא אמר שיש לי מלא בנים שרוצים אותי, הוא שוב חייך את אותו חיוך כואב, אמרתי לו שאני לא רוצה מישהו אחר, הוא אמר משהו על האקסית שלו, על כך שהוא גם לא רצה משהי אחרת והוא לא חשב שהוא בכלל יאהב משהי אחרת, ושעוד משהי כמוני תאהב ותרצה מישהו כמוהו. שוב החלתי לבכות עליו.
הוא שוב ליטף הוא והביט בי באותו מבט שמלא כאב, הוא כל הזמן לחש "כמה את יפה.." והמשיך ללטף, ואני מביטה עליו במבט מהופנט על השפתיים שלו על הגוף שלו על הבן אדם שאני כל כך רוצה ולא יהיה שלי, כך זה חזר חלילה, עד שבשלב מסוים, הוא התכופף לעבר ברכיו ונישק אותי, בנשיקה שלו חשבתי את אותו כאב שראיתי על פניו, ראיתי שקשה לו, הרגשתי זאת, כמה שהיה בנשיקה הזאת כאב, גם הרגשתי שאיפשהו גם ישנה הנאה, הוא התנתק ממני, והביט בי ומאר, "מצטער לא יכולתי להתאפק", מביט בי כאילו, הוא לא מבין למה הוא עושה את מה שהוא עושה.
הבטתי בו, וחייכתי בבושה, הסטתי את מבטי ממנו, ולחשתי "גם אני...", לאחר מכן לא הרגשתי מספיק נוח בשביל להישאר על ברכיו, והתיישבתי, על הדשא, הבטתי בו והוא בי.
ידעתי שיהיה לי קשה, שוב לא הצלחתי, ובכיתי, אני מביטה בו, רציתי שהוא ידע כמה הוא חשוב לי וחיפשתי את המתנת היום הולדת שנתתי לו בתחילת המפגש, ידעתי שהוא לא שם לב לכרטיס הברכה, חיפשתי בתיק שלו ולא מצאתי, שאלתי אותו עם הדמעות שעדיין לא יבשו על פני, איפה המתנה, והוא הוציא אותה, אני לקחתי אותה בידיי, והוצאתי את הכרטיס ברכה, ואמרתי לו, תקרא, הוא קרא, וצחק קצת, באחת השורות כתבתי לו שאני חולה על החיוך המדהים שלו ושמאחלת לו חייך לנצח את אותו החיוך שכבש אותי, אמרתי לו, שאני רוצה שהחיוך הזה באמת יישאר כאן לנצח, היה לו חיוך מדהים באותה שנייה, הוא חייך ואמר בתנאי שהחיוך שלי גם יישאר לנצח.
שוב בכיתי, הבטתי בו, היה כל כך בא לי להתנשק איתו, להצמיד אותו לדשא איתי ולצרפת אותו ואפילו להפשיט אותו, הבחור הביט בי ואמר בחיוך " אל תבכי, לפחות לא כשאני פה", אני הבטתי בו בפליאה וצחקתי, "ואו איזה רשע!" הכרזתי, וזרקתי עליו את הסווצ'ר, והוא מתקרב אלי ומביא לי את הסווצ'ר ואני משום מה מצאתי שזה יהיה משעשע לזרוק עליו אותו שוב, אז כך עשיתי זרקתי לו את הסווצ'ר על הפנים וצחקתי לי עם אותן דמעות שעדיין לא הספיקו להתייבש על הלחיים.
אז בדיוק ידידים שלי קראו לנו, אז אמרנו, למה לא, ופתאום הוא נזכר שהוא צריך לשירותים, ידיד שלי הציע לו להשתין בשיחים, ואני והוא הבטנו על הידיד בהרמת גבה, אז הצעתי לו שאני אקח אותו לשירותים בקניון, אז בדרך לשירותים קצת צחקנו לנו, תפסתי אותו בידיי וגררתי אותו אחרי, הוא הציע לי שנאכל גלידה ואמרתי לו, שיאכל הוא, והוא אמר שהוא לא יאכל לבד, וחשבתי אם הוא יאכל גלידה אולי הוא ירגיש יותר טוב אז הסכמתי ואמרתי שנאכל, אבל אחרי שהוא יהיה בשירותים.
אז הגענו לקומה של השירותים, והוא רואה שווארמה ליד השירותים, והוא שמח, ואומר יאו! שוארמה!<הבחור חולה על שווארמה>, בגלל זה הבאת אותי לכאן! בשביל השווארמה! אני חולה עלייך! הוא צחק וגם אני ואז המשכתי לגרור אותו לשירותים וכשהגענו היכן שהם אמורים להיות דחפתי אותו לדלת הלא נכונה <איפה שבד"כ סתם תקועים טל' ציבוריים>.
הוא קצת מבולבל חוזר, ואמר שלא נדמה שאלו השירותים, ואז אני כזה "אופס, FAIL" ודוחפת אותו לדלת הנכונה, אחרי פחות מדקה הוא יצא מהשירותים, ואני שואלת אותו "כבר גמרת?" בפליאה, והוא צחק ואמר על זה משהו בעל תוכן מיני, ואני צוחקת וגם הוא.
לאחר מכן הלכנו לקנות גלידה, ונתתי לו לבחור, אז הוא לקח טילון בשבילו ואיזה ארטיק מצופה שוקולד מהחברה שאני הכי אוהבת.
הוא חייך אלי, ואז שילם לזאת שהביאה לנו את הארטיק, הוא הוציא שטר של 200 שקל ושילם, ואני מופתעת מהסכום שהוא הוציא, ואומרת לו " לא כל יום רואים בחור שולף 200 שקל מהארנק בכזאת קלות", הוא צוחק ואומר "כנראה שאף פעם לא ביקרת בכנסת", אני צוחקת וגם הוא, ממשיכים להסתובב טיפה בקניון, לפתע נזכרתי במשהו, לא הייתי בטוחה אם בכלל סיפרתי לו את זה, אז שאלתי "אתה בכלל ידעת שאני בי?", הבחור היה בשוק לשנייה, ואז צחק איתי על לצרף את אחת החברות שלי ושנעשה אורגיה, ואני צוחקת, והוא כזה "זה לא פייר, כמה בן אדם יכול להיות מגניב!" ואני צוחקת לי, יוצאים ביחד מהקניון והולכים לעבר הידידים שלי, בשלב מסוים ידיד שלי צחק לי על האף, אז אני כזה, מתעצבנת ומתחילה לרדוף אחריו, הנעליים שלי הפריעו אז הורדתי נעליים והמשכתי.
ובינתיים ידיד אחד ואילן מסתכלים עלי ועל הידיד השני רבים, אני לא מצליחה להשיג אותו, אז ויתרתי, עצרתי לידם והסברתי להם את התוכנית שלי, "אתם תראו, אני עוצרת הוא מתקרב אלי, חושב שנרגעתי ואז אני מסתערת עליו!" ואז הוא מתקרב בחשש, ואני עושה לו "פאפי פייס" והוא מתקרב בחשש, בנתיים אני מדברת עם כולם וצוחקים, אני מנסה שב להתקרב, הוא עדיין פוחד, ממשיכה לדבר ולצחוק, ואחרי כמה דקות מכריזה שבא לקפוץ ושהידיד ההוא יתפוס אותי, אז הוא תופס, ואני מתחילה להרביץ לו בגב >-<"
לאחר כמה דק' פשוט הפסקתי והוא הושיב אותי על אילן, אני מביטה על אילן והוא עלי, שוב נהיה לו המבט העצוב בעיניים.
אז הוא פשוט התחיל לספר בדיחות, ומתישהו כשהוא התחיל ללכת לתחנה כי התחיל להיות מאוחר, פשוט ביקשתי מידיד שלי להרוג את הבחור ההוא שניסה לגעת בי(אהמ פוסטים קודמים), אילן מביט בי, מבט מבולבל, הוא שאל אותי איך בכלל הגעתי למצב הזה, ואמר שאפילו לא קבענו שעה, הבחור מעופף רצח ..
כשהוא עלה לאוטובוס הוא נתן לי חיבוק אחרון וזריז, ביקשתי ממנו להבטיח שהוא יבוא לבקר מתישהו, הוא הבטיח, שוב ניצב לו חיוך על הפנים, חיוך מתוק, אותו חיוך שהתאהבתי בו..
כל כך הרגיש לי שהוא לא שלם עם ההחלטה שלו...כל המבטים המילים, פשוט הראו שהוא לא רוצה להיפרד.
אבל זה גם נראה שהוא לא מסוגל להיות עם בחורה שכל כך רחוקה ממנו, ואת האמת גם אני, אני צריכה שהבחור יהיה לצידי, שיחווה איתי חוויות במקום לספר לו אותן, לחוות איתו את שלו, לצחוק איתו הכול...חבל שכך..3\>
כל כך הרגשתי שזה זה, אני עדיין מרגישה כך, אבל..המרחק באמת הרג אותי, בכיתי כל כך הרבה כשלא ראיתי אותו.
ועכשיו אני בוכה הרבה, על כך שהוא לא שלי...:\

אני אוהבת אותך, אילן, אתה בחור מדהים, אפילו שאתה אומר שאתה לא, אין לך מושג כמה אתה כן.