הרבה זמן לא כתבתי, הרבה מאודדד זמן לא כתבתי, אז ככה נתחיל מיום שלישי האחרון, זה היה אמור להיות ביום שני, שאני אפגש איתו והכל, אבל בסוף דחינו, הוא היה ממש ממש תשוש מהבית ספר שלו< נו בית ספר צבאי, נסלח לו :) >
אז הוא אמר שנצא ביום שלמחרת, אמרתי לעצמי שזה נשמע טוב, ואת האמת הייתי קצת מודאגת,שברגע אחד הוא יעלם. זה כבר קרה לי.
אבל בכל זאת החלטתי שאני מגיעה, ובודקת לאיזה כיוון אני הולכת איתו. גם ככה אין מה להפסיד, אני ממש ממש מחבבת אותו.. -^^-
סבבה אז קבענו ביום שלישי בארבע, אני נוסעת ובנסיעה אני מגלה שהסוללה שלי עוד שניה מתה, אז אני סוגרת את הפלא' כדי שלא ימות לי וכשאני אגיע לשם אני אוכל לתת לו שיחה ולהגיד לו לאיזה שער לבוא.
אז בנתיים מסתבר שהוא כבר הגיע, לא הבין למה סגרתי את הפלא', וחזר הבייתה עם אוטובוס שלוקח לו איזה שעתיים להגיע לבית שלו. אני מתקשרת אליו, שהגעתי והכל ואני מגלה שהוא כבר עלה על האוטובוס הבייתה, ושאין טעם ושכדי שנקבע ביום אחר, ברגע ששמעתי את זה, חטפתי קריז, כזה: "אני רוצה לראות אותך היום, וזה יקרה!" "איזה אוטובוס מגיע אליך?!" קיצר נסעתי עד אליו, מבלי שאף אחד יודע מלבדו, איזה שעתיים וחצי נסיעה, הגעתי מבולבלת ומפוחדת, ביקשתי כל הזמן שיחות מאנשים עקב פלא' מעצבן שהסוללה שלו חלשה <ע"פ שטענתי אותו!!!
>, ובכל זאת, כל דבר לטובה. תבינו בהמשך:)
אז אני עומדת מפוחדת בנתניה, כשאני בכלל גרה איפשהו בחולון, לא מכירה ב-כ-ל-ל את האזור, אני חיכיתי גם הרבה זמן לאוטובוס מהתחנה המרכזית עד שהוא יבוא והכל, ועד שהגעתי, חושך, והגיעה השעה שאני צריכה להיות בבית, ובכל זאת, אני -העקשנית, שמתה לראות את הבחור ש 95% מהמחשבות שלי נוגעות אליו. לא יכולתי להרשות לעצמי ללכת מבלי לבלות איתו קצת!
אז טילפנתי מאיזה אשה ממש נחמדה שריחמה עלי, מצחיק אבל דווקא האנשים שנראו נחמדים לא נתנו שיחה, הביטו עלי בהרמת גבה, ובחיוך של תחפפי מכאן, אם לא הייתי צריכה אותם, הייתי נותנת להם בעיטה..
בכל מקרה משהי שלא נראתה הכי נחמדה, קצת קרירה, חייכה אלי והושיטה לי את הפלא' שלקחה מבעלה למעני, אין לכם מושג כמה פעמים הודתי לה, אני עמדתי ליד התחנת אוטובוס אחרי השיחה איתו מחכה שיבוא, חיכיתי איזה רבע שעה ופתאום אני רואה אותה מגיע לו מאיזה סימטה חשוכה, השיער הפרוע, משהו שכל כך לא מאופיין לו, מתברר שהוצאתי אותו מאימון, הוא נתן לי נשיקה וצעדנו לעבר הבית שלו, כולי מחוייכת מביטה על הבחור שאני כל כך אוהבת במבט מעריץ.
הגענו אליו, יש לו חתולה ממש מתוקה, מצחיק, הוא אמר שהיא נושכת ושורטת, ואותי? היא ליקקה אותי- הוא אמר שהיא יודעת שאני אדם טוב, הוא חייך אלי את החיוך המדהים שלו והלכנו לחדרו, רואים שהפרעתי לו טיפה באמצע אימון, נראה שהוא היה קצת נבוך שהחדר לא מסודר, הוא הציע לי לשתות, רק חבל שהוא שכח שאני שונאת גזים< בכל המובנים
>. ראינו קצת טלווזיה, צחקנו על תוכניות מפגרות שיש שם, הבטתי על המיטה שלו והתחלתי לקפוץ עליה כמו ילדה קטנה שזה עתה מצאה משחק חדש, הבחור חייך אלי, התיישב ליידי והחל מנגן לי ומדבר איתי, הראתי לו את הציור שלי, ציירתי אותו, הוא הביט עלי באותו מבט מעריץ שהיה לי קודם לכן, ונראה כאילו אין סוף ליום הזה, ולא רציתי שיהיה.
הוא לקח בידו קוביה מהשוקולד שהוא קנה שם בפיו והעביר לי אותה בנשיקה, את האמת, הרבה יותר טעים ככה
שכבנו על המיטה שלו והמשכנו לפטפט, חיוך, ליטוף קטן, כל כך הרבה משיכה.
הגיע הזמן ללכת, ההורים שלי התקשרו אליו, כבר 21 בערב והייתי צריכה להיות בבית ב-19:30 בכלל..אז, לקחתי את הרגליים וזזנו, בשלב מסויים גם הוא הפגיש ביני לכמה חברים שלו שישבו בקרבת מקום. הבחור הודה לי על ערב מדהים ואמר שהוא מאוד נהנה.
הוא נתן לי קצת כסף שהיה חסר לי לנסיעה ובאתי לעלות על האוטובוס, אבל! לא לפני שהוא ימשוך אותי אליו עם עוד אחת מהנשיקות המהפנטות שלו, הוא עזב, חייכנו זה אל זו, ועליתי. לקח לאוטובוס כשעה וחצי להגיע לתחנה המרכזית, שם הייתי צריכה לרדת, את האמת בכלל לא תכננתי לנסוע אליו. הוא פשוט זרם עם הרעיון, כנראה גם הוא ממש רצה לראות אותי 
אז ירדתי בתחנה המרכזית, השעה כבר 22:30 אני מביטה לכל עבר ולא מוצאת שום מקום שאני אוכל לתפוס איתו קו הבייתה, כמה אנשים קצת הטרידו אותי שם בשאלות, והציעו לי הצעות, שעדיף שלא לדבר עליהן, כבר התרגלתי לא פעם ראשונה ובכל זאת משהו אמר לי, תברחי מהמקום הזה, הוא מפחיד וגם ככה ירתקו אותך בבית, ככל שתחזרי מוקדם יותר כך יותר טוב!" אז יצאתי משם, דיברתי עם איזה בחורה, מסתבר שיש לה חבר נחמד עם קטנוע והכל, היה חסר לי כסף, היה לי רק כרטסייה של דן ולא היו קווים של דן משם הבייתה, אז...הם בטוב ליבם נתנו לי כסף, רציתי לתת להם את מה שהיה לי, והם אמרו לי לשמור לעצמי, חייכו אלי והסבירו לי איך ללכת לתחנה הקרובה, נסיתי להגיע לתחנה ההיא באמת שכן, אבל הרחוב היה דומם, שקט רועם היה. רק מכונית אחת עברה שם, הנהג הציע לי טרמפ, משהו אמר לי, תסמכי עליו, אך תשאירי עין פקוחה. הנהג הסיע אותי עד לתחנה קרובה לבייתי, ביקש את הפלא' שלי, אך לא סמכתי עליו, ולא רציתי שום קשר, הייתי מספיק מפוחדת, לא ידעתי לאן אני נוסעת איך אני נוסעת, הייתי אבודה.
הגעתי הבייתה, וציפתה לי חתיכת שיחה עם ההורים שבסיומה התברר כי רותקתי לחודשיים. חייכתי לעצמי, לפחות הפעם אין מכות..חשבתי.
הגעתי הבייתה ב-23:30 השיחה נמשכה עד 12 בלילה. בסיומה הלכתי למחשב, על מצב בלתי נראה במסן, ודיברתי עם הבחור מנתניה, הוא מאוד דאג לי, הוא האשים את עצמו שהוא טיפש ושהוא בחיים לא יתן לי ליסוע לבד ובטח שלא בשעות כאלה, הוא היה מבוהל, לקראת סיום השיחה הוא אמר לי, שהוא רוצה שאני אהיה חברה שלו, הבחור שכל כך מתה עליו, אמר לי זאת, הייתי בשוק, הוא הסביר, "אחרי כל מה שקרה אני רוצה שתהי חברה שלי, הבנתי עד כמה אני באמת אוהב אותך, ועד כמה את חשובה לי", כמעט מתתי כשראיתי שהוא כתב זאת, לא יכולתי שלא להסכים, אני פשוט מתה על הבחור הזה, הוא דואג לי, הוא אוהב אותי, הוא פה לצידי אפילו שהוא רחוק, הוא תמיד מחייך אלי ונותן לי את היחס הכי חם שהוא יכול לתת לי, אין לו מושג כמה אני מעריכה אותו וכמה אני אוהבת אותו בחזרה. בנתיים, יש לנו מחר שבוע ביחד, אני מקווה שזה יהפוך לחודשים ולשנים ביחד.
הנה הציור שלי^^"
3>
היום היה לי מבחן במוט"ב(מדעים וטכנולוגיה בחברה), הצטרפתי לנבחרת ריצה ואני מתאמנת בחדר כושר, מחרתיים יהיה לי מבחן במתמטיקה, ויש לי חבר חדש 3>> Wish me luck!^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
