אני אכתוב כאן מה עבר עלי בימים האחרונים, אכתוב זאת בצורת סיפור, לא נוח לי לספר זאת בצורה רגילה משום מה...
נערה צעירה, מתבגרת כבת 15, הייתה אמורה לראות את החבר שלה שלא מזמן מלאו לו 18, רצתה לחגוג איתו ולשמח אותו, הכינה לו הרבה הפתעות בביתה, המרחק הוא המכשול היחידי שקיים בינהם. או שלא?
מה שבטוח, היא כבר לא בטוחה בכלום.
הייתה לה ולחבר שלה בעיה בתקשורת, שנייהם היו קצת מפוזרים, הבחור שכח את המכשיר הנייד שלו בטיול בחו"ל, והיא? נגנב? נעלם פשוט, כאילו לא היה מעולם.
הם קבעו איפה הם יפגשו ובאיזו שעה, הבחור לא זכר באיזו שעה וניסה לתפוס אותה בבית, והיא לא ענתה, את החברים- אך לא זכר את המספרים שלהם בעל פה.
כך הבחורה התמימה, יצאה אל הדרך, למקום שלא הכי נחמד להסתובב בו לבד.
חיכתה שעה שעתיים, והבינה שהוא כנראה כבר לא יגיע, הייתה עצובה, חשבה כי יכול להיות שקרה לו משהו ודאגה והחלה פורצת בבכי, שהיא מהלכת לה ברחובות ללא מושג היכן התחנה הבייתה נמצאת.
היא חזרה למקום בו היו אמורים להפגש..והמשיכה לבכות כל דרכה, הבכי שלה משך את תשומת ליבם של מס' קט של אנשים בקיוסק קרוב למקום.
הם קראו לה, לא הבינו מדוע הבחורה בוכה, אחד הבחורים נראה חסון, שאל מה קרה, הבחורה סיפרה כי הייתה אמורה לפגוש את החבר שלה, שרחוק ממנה ושיש בינהם טיפה בעיה בתקשורת בגלל שהוא השאיר את הפלאפון בחו"ל ושלה נגנב.
המבוגר שנראה כאילו רצה לעזור לבחורה, הגיש לה מטפחת, כדי שתנקה את הדמעות, הבחורה נגבה אותם, ושוב פרצה בבכי.
היא לא לא יכלה להפסיק, הוא הציע לה שתקח משהו מן הקיוסק, וטען כי הוא בעליו.
הבחורה לא רצתה, הדבר היחידי שהעסיק את מחשבותיה היה החבר שלה, שלא ראתה זמן כה רב.
היא שאלה את בעל הקיוסק איפה יש תחנה לקו מסויים, שאמור לקחת אותה לבייתה.
הוא אמר, שיקח אותה ברכבו, אך הבחורה ענתה בשלילה, ופחד החל לחלחל לליבה, הוא התעקש על כך והיא התעקשה על שלה.
עד שלבסוף אמר, שהוא יקח אותה לתחנה של הקו, הבחורה הלכה אחרי המבוגר, קצת מבולבלת, כי היא זכרה דרך אחרת לתחנה, מכיוון שהייתה במקום פעם פעמיים.
אבל המשיכה ללכת אחריו, משוכנעת שהוא מכיר עוד תחנה, היא הסתכלה על הדרך וראתה שאט אט היא מגיעה לרחובות ללא תחנות אוטובוס, רק בתים.
הבחורה הייתה מבולבלת עוד יותר מכפי שהייתה קודם לכן, הגבר נעצר, מול בית, ואמר שזה יהיה רעיון טוב שהיא תשתה תה ותרגע, והיא חשבה שזה יכול להיות פתרון טוב, כיוון שלא הפסיקה לבכות כל הדרך.
היא נכנסה אחריו, ראתה שער ומנעול, ואמרה לו שלא ינעל, היא הייתה מבולבלת, וחשבה שאם יקרה משהו שליתר ביטחון שתוכל להמלט ומהר, נכנסה אחריו לדירה, ואמרה שלא ינעל, והוא, לא נעל.
היא הרגישה טיפה יותר בטוחה כשלא נעל את הדלתות של הבית והשער והייתה בטוחה שהוא רק רוצה לעזור לה להגיע הבייתה יותר רגועה.
הנערה התיישבה על כסא, והגבר הגיש לה כל מיני שוקולדים, הבחורה התעקשה שלא לאכול, אז הוא פשוט השאיר אחד מהם על השולחן שניצב ליד הכסא ודחפה את הממתק לקצהו.
היא נרגעה טיפה, הגבר ניגש אליה עם חיוך ואמר שלא הבין איך החבר שלה מתייחס אליה כך, ואמר שזהו לא חבר, הבחורה הרגישה נבוכה והתביישה.
היא באמת לא הבינה למה הוא לא הגיע.
הגבר נישק אותה, הבחורה הייתה בהלם, ולאחר שקלטה מה קרה, נרתעה.
הגבר התיישב על ברכייה של החורה שהייתה מאוד מפוחדת בשלב זה, נתן לה לק על קצה האוזן ואמר, שהפיתרון הכי טוב לשכוח מהחבר, הוא לשכב עימו.
הבחורה נרתעה עוד יותר וצרחה עליו לקום מבירכייה, הגבר קם מבירכייה ואמר, שלא יפה להתייחס כך לאדם שרוצה לעזור.
הבחורה קמה מהכסא וידעה שהיא חייבת לצאת, הגבר ניסה למשוך אותה בכוח למיטתו, בטענה שזה רק יעשה לבחורה טוב, הבחורה הייתה מפוחדת ונתנה לו בעיטה וברחה, היא רצה והגיעה אל השער ניסתה לפתוח ולא הבינה מדוע פתאום הוא נעול!
היא החלה מתפשת על השער בגובה 3 מטר וכשהגיעה לסופו מיד קצפה משם והמשיכה לברוח, שאלה איזו קשישה ברחוב, איפה יש תחנה לקו שהייתה צריכה לבייתה, והזקנה ליוותה אותה, הבחורה נרגעה רק כאשר ראתה את הקו מגיע.
מכאן אני מאשיך לספר הכל באופן רגיל~
בקיצור דיברתי עם הבחור שלי סיפרתי לו מה קרה בטלפון של הבית, ולא סיפרתי לאף אחד אחר, האחים\ ההורים האזינו, לא יודעת מי ולא אכפת לי גם, בקיצור עשו לי בעיות ואומרים שלא להפגש איתו והכל, ואפילו גם איימו עליו שלא יפגש איתי, חלק גם אמרו שהוא יבוא עד לבית ואני לא זזה סנטימטר בשבילו, "הוא בן 18 הוא מסוגל, אלא אם הוא טיפש ואז הוא לא צריך להיות איתך"...הוא אמר שהוא רוצה לדבר איתי בחמישי.
ואת האמת, אני ממש פוחדת מהשיחה הזו, זה הרבה יותר מדאיג אותי מכל סיפור ה"נסיון אונס" שלי...
זה גרוע שהתרגלתי שאנשים מנסים לגעת בי....
"אני רוצה לצרוח, ואין לי קול, אני צריכה עזרה, ואין אף אחד לצידי, אני מרגישה עצובה ואין אף אחד שיעודד אותי, נותר רק לבכות והדמעות כבר חדלו לזלוג מבעד לעיניי, וכשאני חושבת על מה שעכשיו, בא לי פשוט לישון- ולא להתעורר לעולם..."
אני פשוט מרגישה שבורה.
עריכה: דיברתי עם חבר שלי- ואת האמת אני מרגישה הקלה :)
<קודם לכן חשבתי שהוא אולי ירצה להפרד..:(...>
אני מרגישה הרבה יותר טוב. עכשיו שום דבר לא מטריד אותי מלבד המבחנים בספרות ובפסיכו ^^
עריכה2 : מסתבר שהייתה סיבה לדאוג, נפרדנו,יהיה טוב :)
אני רוצה למות.
תהרגו אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
Just in love, miss u.