גזירת ציפורניים; חיפוש חניה; ניגוב ישבנים; חיכוך איברים מזיעים; בהייה בתקרה; קצירה וזריעה וקצירה וזריעה וקצירה;
אלו החיים עליהם מספרים כל השירים?
כמה זה נורא, מחשבות צלולות, כמה זה מכאיב, להבין פתאום ברגע, הכל כל כך פשוט,
הדמעה היא
טיפה על לחייך,
הירח הוא
סתם גוף שמימי, אני מביטה בו, הוא אינו מביט בחזרה,
אם הייתי יכולה, הייתי הופכת את המים בעיניי לעכורים כל כך, לשלוליות ביצה, הייתי מעקרת עצמי מן הצלילות הנוראה,
מזמן לא היית הצייר
כבר שנים
שאתה קנבס.
החיים חולפים כעת מול עינייך
שנים על שנים של המתנה בתורים והתבוננות בתנועת המחוגים
(נראה לפעמים כאילו העיגול הארור הזה על פרק כף ידי הוא הקובע את מיקום השמש בשמיים)
אני רוצה לצרוח עלייך;
תצייר כבר. תצייר
(זה הרי אף פעם לא זמן טוב להוריד את הזבל)
אבל אתה כבר
קליפת גוף חלולה
קונכיה בלי שבלול
בית שאינו כשיר למגורים
שנים על שנים של נדודי שינה והגיגים
וכל שנותר ממך, מיטה ריקה
גופה קרה,
נעליים מיותמות,
איש בחלוק לבן משפיל מבט, אומר, אני מצטער להודיע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
