RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2011
היא מסתכלת עלי ולא עונה אך שערה פזור ועינייה נוצצות.
כשהיא כועסת היא יפה, העיניים שלה מנצנצות מכעס.
עיניים חומות,עם טיפות של ירוק,שיערה השופעה נכלאה בקוקיה.
נלחם כדי לצאת, אך היא סוגרת אותו.כמו ציפור בשבי.
"את לא אוהבת אותי?" היא שאלה אותי בכעס. מסתכלת עלי, אל תוך נפשי.
אני שותקת משפילה את הראש, 'אל תיראי אותי!' המחשבה הזו תמיד עולה לי כשהיא כועסת.
"אני...אני לא יודעת" האמירה הזו,יכלתי באותה מידה לומר שאני לא אוהבת אותה.
אותו ריב, שהתחיל בעצם במילה פשוטה כל כך.
היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ואני... אני שתקתי.
אני מבינה את כעסה, אבל איך היא יכלה לומר את זה בקלות כל כך?
אני לא מבינה את זה,'אני אוהבת אותך' משפט לא קשה,לא קשה לומר את זה.
אך המשמעות של זה,קשה... מאוד קשה לי.
אפילו לחברים קשה לי לומר שאני אוהבת אותם.
'אני מחבבת אותכם' זו מילה יותר נוחה, לא מחייבת כלום. איך היא תוך פחות משלושה חודשים יודעת שהיא אוהבת אותי?
אני לא יודעת מה אני מרגישה,בשבילה זה נוראי. היא חושבת שאני בוגדת בה או שאני סתם משחקת בה. אבל זה לא נכון אני צועקת עליה שזה לא נכון.
כך כל ריב נגמר שהיא הולכת, מפזרת את שיערה בדרך.
כשהיא עצבנית שערה נכלאה,כשהיא רגועה שערה חופשי.
"את אוהבת את הספרים שלך,יותר ממני" היא מסתכלת עלי קוראת ספר.
היא טוענת כשאני קוראת ספר, אני נראת מאושרת.
עיניי התכולות מנצנצות מתלהבות,שערי הארוך משתנה לצורת הספה.
"למה את חושבת ככה?"
"את מעדיפה לקרוא מאשר להיות איתי!"
אני שותקת, המילים שלי. אני מעולה במילים יפות.מילים שאנשים אחרים מתפעלים, מחליקות מגרוני,לפעמים גם חודרות לתוך הדף.
אך כשהיא מדברת אלי,כל המילים שלי הולכות. נוטשות אותי להלחם בקרב לבדי.
ליבי פועם כשהיא מסתכלת עלי,אני מרגישה שהיא קוראת אותי כמו ספר פתוח.
אני לא אוהבת את ההרגשה הזו,אני ערומה לידה.
קשה לי להסביר לה,שקל לי עם ספרים. מה שאני לא יודעת אני אדע.
הכל ברור שם,אהבה ניראת פשוטה כל כך. החיים שם יותר פשוטים מאיתנו.
כשאני מנסה להסביר לה, היא אומרת שכאן זו המציאות ולא בספר פנטזיה.
מעניין אותי איך היא יודעת,יכל להיות שאנחנו דפים של ספר.
לא ספר טוב במיוחד לטעמי,הכותב היה יכל לעשות את הדברים הרבה יותר פשוטים.
החלטנו לקחת הפסקה,יותר נכון היא. בטענה שהיא רוצה שאומר לה מילים יפות.
אני שתקתי,לא אמרתי מילה. למה לא אמרתי שאני אוהבת אותה. משפט פשוט כל כך!
בהתחלה זה לא היה נראה קשה,רגיל. לא הרגשתי בחסרונה.
אך פתאום התחלתי להרגיש כאב עז,כאב כזה שלא עובר מהר.
הוא לא עבר,חשבתי שאני חולה.אך לא היה לי שום סימני חולי.
חוץ מכאב,כאב באזור ליבי.
כשאני קוראת טיפות מעיניי מרטיבות את דפי,שלוליות קטנות של דמעות.
רצה אליה,אני רצה אליה בכל כוחי. לא עוצרת אם אעצור אפסיד אותה.
היא מסתכלת עלי ואני עליה.
"א-אני לא יודעת אם אני אוהבת אותך אני לא יודעת איך מרגישים שאוהבים, תביני אותי.כשאת מסתכלת עלי את רואה אותי,
את רואה צדדים שאני מחביאה בפני עצמי.
"אני מפחדת מזה,אני מפחדת שלא תאהבי את מה שתיראי.
את רוצה שאומר לך מילים יפות אך כשאת לידי הן ברוחות ממני,נשכחות ממני, הרגשתי,הרגשתי בודדה בלעדיך. ההרגשה הזו, היא חדשה לי"
צמרמורת עוברת בכל גופי,דמעות נחנקות מגרוני,משהו יוצא מילה חדשה ולא מוכרת.
"אני אוהבת אותך!" צעקה יוצאת,ההד ממשיך עוד כמה שניות ומתפוגג.
היא מסתכלת עלי ולא עונה אך שערה פזור ועינייה נוצצות.
| |
|  כינוי:
בת: 31 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
