כמה נורא! אוי ואבוי! קיבלתי ממאות מקוראיי, הוריי! מה אעשה בחיי?יש לי חרדת נטישה מאוד קשה. ברגע שנתתם לי מחמאה ופצחתם עימי בשיחה אתם בליבי לעולמים.
הישארו איתי עוד ואענג אתכם במסאג', או בנעים.
אני נורא עצובה כרגע כי יובשתי. מה זה יובשתי? כמו ביצה יובשתי.
חרף הדיכאון הנורא והאכזר הלכתי לעשות לעצמי גוונים בצבע של בלונד בשיער ואני נראית כמו קובי פרץ.
מאז גיל מאוד מאוד צעיר אני שונאת להצטלם כי מה שאני רואה לנגד עיניי שובר את ליבי לרסיסים. תמיד חשבתי שאני נראית רע, ובאמת נראיתי ממש רע בשלב מסויים. התמונות תופסות את הכיעור בשלמותו ודואגות שהוא יישאר חיי ובועט לעולמים.
ב- 11.7 של השנה הנוכחית, החלטתי לעשות גלח. מה זה גלח? בצבא היו מבקשים ממני להאריך. זאת הייתה החלטה של יום אחד וקמתי ועשיתי זאת. עד הרגע שצולמתי הייתי בטוחה שזאת ההחלטה הכי טובה שביצעתי בחיי אי פעם.
כשאני רואה תמונה לא מוצלחת שלי אני מתכנסת לתוך עצמי, במיוחד אם אומרים לי שזאת תמונה טובה. "ככה אני נראית כשאני נראית טוב?!" אני נרעמת. צילומים לא מטיבים עימי ואני לא יודעת איך להתמודד ברגע שמכוונים אליי את העדשה. אני מסמיקה כולי ומתחילה לצחוק. בחרדה נוראית מהתוצאה.
כשהתוצאה לא טובה, אז עוד ועוד! בלי סוף! 50 תמונות עד שאקלוט את כל כולי! אובססייה נרקיסיסטית.
לפעמים אני חושבת שמי שסובל מדימוי עצמי נמוך הוא הכי נרקיסיסט שיש. כמוני!
אז אני נמנעת מצילומים והולכת למראה.
נורא חשוב לי איך אני נראית במיוחד כשאני מרגישה שאני כל הזמן צריכה לשפר ולשפר, אז כל צעד שאני עושה זה בקפידה רבה.
היום הלכתי לעשות גוונים בלונדיינים בשיער ואני נראית כמו קובי פרץ.
התגובות שקיבלתי היו לא נעימות במיוחד והן שברו את ליבי. במיוחד משני בחורונצ'יקים שתפסו את לבבי.
"זה מבגר אותך לפחות +10 שנים".
אני מרגישה כאילו שברו לי ביצה על הראש והיא לא יורדת.
מי שאוהב אותי צריך לאהוב אותי לא משנה כמה מצחיק השיער שלי נראה. אני דוגלת בכך שכל אישה צריכה לפחות לגלח פעם אחת בחייה את שערה ולהיות חשופה ולהרגיש נאהבת.
ממש אין לי חשק לצייר בזמן האחרון אבל זה ממש בסדר.
זהו לא בא לי לכתוב יותר. אכזבתי הפעם? נכון שכן?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל