*

עצובה ובוכה בקיבוץ בצפון הארץ.

כרע לקחתי כדור הרגעה שבן אדם נורמאלי היה חורפ את נישמתו במיטה ולא מתהלך כמו זומבי למציאת עיסוק.

אמונה זה דבר כל כך חשוב, רק אם מאמינים במשהו הוא יכול להתגשם. אני חסרת אמונה לחלוטין. אפילו כשהביאו לי את התרופה חשבתי שזה פלצבו. אולי בגלל זה זה לא כל כך משפיע.

כל כך כייף לבכות בבית אבי. החדר די חשוך, הוא ממד, יש לי מיטה נפתחת גדולה ואף אחד לא שואל יותר מידי שאלות. כשאחותי שאולת את אבא שלי "מה קרה לשיר" הוא אומר לה ששיר לא מרגישה טוב.

הבית שלהם גדול ופרטי עם חצר יפה וגדולה ורהיטים יקרים שמאוד באופנה. מטבח מאובזר, הכל יפה ונקי והקטלוגים של איקאה היו מתהפכים בפחם אילו ראו לאיזה רמה עיצובית אפשר להגיע.

אבל אני לא אוהבת את הבית הזה. הוא גדול לי וקר לי. הייתי רוצה לזרוק כמה בגדים על הספה ולשפוך חלב על הריצפה. שיהיה כמו בית. אני מעדיפה את דירת השתיים וחצי חדרים המעופשת שלי. אני אוהבת אותה, היא נורא אינטימית בשבילי.

מאז שהגעתי לאבי אני לא מפסיקה לבכות. בחיי לא קרה מצב שבו הייתי כל כך לבד. ואני לא מדברת על בדידות. אני מדברת על לבד.

כמה משמעות נותנים לאהבה וכמה נכווים ממנה כאשר היא לא מתממשת.

כמה קשה לאישה לשמוע את דעתו של חביב ליבה על מראהה וכמה זה פוגע שהוא נותן לך ציון יותר נמוך מלאישה האחרת.

כמה שכבות של בגדים אני צריכה להוריד כדי שאקבל את מלוא תשומת הלב שמגיעה לי.

כמה דמעות עוד אשפוך לריק, למה אתה לא עונה לי? למה אתה לא חושב עליי?

למה החיבה שלי לא יכולה להיות הדדית.

אבי ומשפחתו כרגע יצאו לטייל להם בקיבוץ. לב נשבר #3879 . אל תשאירו אותי לבד!!! אני צריכה אהבה!!!

אני צריכה שתחשבו שאני יפה ומתוקה ושתאהבו אותי ושתפגעו ממני כשאתעלם מכם בטעות

תאהבו אותי בבקשה, אני לא אוהבת מספיק את עצמי.

אל תאחלו לי בדידות ואל תדברו איתי רק על מין. אני מאסתי. תאהבי את ראשי ולא את איבריי. תהיו מהופנטים ותחשבו שאני הכי מדהימה שבעולם.

וליפה שבגברים- אתה לא מאכזב אותי כי אני לא מצפה ממך לדבר. מנת הסיפוק עוד תגיע. הכישרון שלך להעלות לי את האגו ולשבור לי את הלב בו זמנית מדהים.

 

"תראו אותי" צוייר לא מזמן. שבועיים בערך. ב-4 בלילה עם המון דמעות

ראיתם אותי?