*

אני אומר/ת:

אין לי

השני אומר/ת:

חברות?

אני אומר/ת:

אין

השני אומר/ת:

אוקי זה מתחיל להיות עצוב מאוד

אז את גרה בת"א

ולא יוצאת מהבית?

אני אומר/ת:

נכון

השני אומר/ת:

לא מגיע לך לגור בת"א!

את מבזבזת את העיר הכי מגניבה בארץ!

צאי מהבית!!!

לא, ברצינות.

את עוד מעט בת 18

אני עזבתי את הבית בגיל 15

אני אומר/ת:

יפה

השני אומר/ת:

מה יפה? חחחח

צאי מהבית

את לא בת 8

טוב לפחות תחזרי להיות צינית.

זה הכי הולם אותך

שיר שיר שיר החמודה

תשמרי על הציצים שלך בחזייה

אני עושה לעצמי דברים רעים. אני באמת לא צריכה לגור בת"א. בעצם, אני לא צריכה לגור בכלל.

כזאת מועקה לא הייתה לי כבר הרבה זמן.

בגלל זה אני לא אוהבת לספר לאנשים על אנשים שרק פגשתי,

כי זה יגמר מהר והשאלות ימשיכו.

כמה אני שומעת על תל אביב, מי רצה לגור בתל אביב בכלל? מי רצה לגור פה? מה טוב פה?

התגרות של הסביבה,

אני לא מרגישה לשם שייכת.

המועקה של העובדה הקיימת שהאנשים היכולים שאני יכולה לבלות איתם בלילה הם דודה ואמא.

וגם זה בשעות "נורמאליות"

מי לקח לי את השינה ולמה הדמעות לא מתפרצות החוצה? סתם מועקה מיותרת. בוא ניקח 3 כדורים ונישן כמו תינוקות. בואו נחשוב על המוות שלנו כעל מוםע ואנחנו מסתכלים מי בוכה עלינו הכי הרבה.

טוב בסדר, אז לא אהבה. אני אסתפק בחבר או חברה

אין לי עם מי לדבר זה ממש מביך

אני לא ישנה לא ישנה

לא עונים לי לא עונים לי

עם מי אדבר?