ניסיתי לדחות את הפוסט הזה כמה שיותר כי באמת שקשה לי לרשום אותו ותמיד הולך לי בראש איך הוא יראה אבל אני לא מסוגלת להביא את זה לידי כתב.וגם עכשיו אני לא יכולה
אבל אני יכולה להגיד, שהשבוע הזה היה נורא אינטנסיבי בשבילי. וחלק מזה שקשה לי לרשום זה בגלל  שכל החוויות שמתרחשות אצלי הן בתוך הלב שלי, אני לא כל כך מסוגלת לצאת מהבית והתקשורת היחידה שיש לי עם אנשים זה דרך המקלדת,
אבל עוצמת הבומים הם באותה עוצמה.
אתמול אני נשברתי, מילולית, לא יכולתי יותר. אני הרגשתי את עצמי מתפרקת מרוב אכזבה.
אחרי שיום חמישי קרה לי מקרה לא נעים עם בחור אחד, באותו שבוע קרה לי מקרה אחר.
והיה לי קצת קשה לעכל, וקצת קשה להבין למה ואיך, ואיך יכול להיות שלפי כל החוקים אחרי ירידה כזאת גדולה צריכה לבוא עלייה אבל משום מה היא חופרת את דרכה לתהום, יצא לי ששוב נשבר לי קצת הלב.
לפני כחודש שמעתי משפט נורא נחמד ומחמם את הלב, "אני אוהב אותך", וזה באמת היה נורא נחמד ונעים.
אבל מה שוות מילים, כמו חול, שאותו בחור עשה איתי שיחה לפני שלושה ימים עליי ולמה הלב שלי נשבר וכמה אני מתאכזבת מאנשים, והוא עודד והסביר, והיה אכפתי,
אבל אנשים הם פלסטלינה.
אתמול ראיתי שיש לו בת זוג חדשה. בשביל הצביטה בלב ראיתי תמונה שלהם ביחד. בשביל ההשפלה הסופית "נחסמתי", שזה מרגיז אותי להגיד את זה כי המושגים האלה כל כך מופרזים, והמעשים האלה כל כך ילדותיים ומשפילים,
וגם עד שאני פותחת את הלב שלי הוא נקרע.
אני זוכרת שהוא ביקש שאצייר אותו, ואמרתי לו שלא בגלל שאם אני אצייר אותו אני צריכה שהוא יהיה קרוב אליי מספיק כדי שאני לא אצייר אותו סתם, כלומר, עצם הציור היא קביעה מסויימת שהבנאדם קרוב אליי מספיק כדי שהוא לא יילך מספיק מהר וישאיר אותי עם הזיכרון של הדיו על הדף יחד עם ההשקעה שלי והאהבה שלי.
לפני חודשיים ציירתי אותו ציור מהיר של 20 דקות דרך תמונה מהמחשב:
(הייתה פה תמונה והיה פה חצי פרצוף שלי אבל אני לא יכולה לסבול אותו אז התמונה נמחקה )
וזה יישמע נורא מוזר וילדותי אבל באיזשהו אופן אני קצת כועסת על עצמי.
לצערי מכל האכזבות שחוויתי בזמן האחרון מבחינת קשר של קרבה ומגע פיזי ורצון עמוק לאהבה משהו בתום שלי נפגע. אני כבר לא יכולה לקבל מגע של ליטוף כמנחם ואני לא יכולה לפרש מילות חיבה ככנות. הכל נראה לי נורא אינטרסנטי.
ובאישהו מקום אני מרגישה שהגוף שלי מחולל ופגיע. אני לא מאמינה שיבוא מישהו שהוא נטו בנוי להרגיש אליי ב100% ושהוא באמת יהיה בסדר בסדר ופנוי, שפה הבעיה, אני לא חושבת שאני מפתחת ציפיות אני פשוט חושבת שאני מנסה להקדים תרופה למכה.
אני פשוט פוחדת.
והיה לי , היה לי קשרים ארוכים עם שני בחורים שאהבו אותי בכל ליבם ונשמתם וחשבו שאני יפה, ואהבו את גופי ואהבו לגעת בי ולחבק אותי והתגעגעו אליי אבל אני כאמור הרסתי את הקשרים האלו.
במקום מסויים האמנתי שאם קשרים כאלו באו אליי בשלב מוקדם יחסית של החיים אז הם יבואו לי בקלות תמיד.
אבל אני נשארת כרגע באמת לבד, סקפטית וחשדנית, לא רוצה שייגעו בי ולא מאמינה שרוצים אותי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל