בכיתה ט' הייתי עוד במגמת אומנות פלסטית (השנה היחידה שהייתי במגמה הזאת, לא בשבילי, אני עצלנית, לא רוצה להשקיע, ואני נמנעת מכל סיטואציה חברתית בה אני מרגישה דחוייה ולא מתחברת.)היה לנו תרגיל מאוד גדול שארך המון שיעורים לצייר ציוקן ענק של אחד האנשים שחשובים לנו. בשמן!
אני בחרתי לצייר את החבר שלי באותה תקופה שהיה גם החבר הראשון שלי.
החברה הכי טובה שלי באותה תקופה, וכנראה גם החברה הכי טובה האמיתית היחידה שהייתה לי נורא נפגעה מהבחירה שלי אבל אני הייתי כל כך מאוהבת. זאת הייתה אהבה עצומה וטהורה וחביבה ונחמדה ותמימה.
כמה שאני נהיניתי לצייר אותו, זה היה ממש תענוג.
להיות שעות מול הפרצוף שלו? כייף חיים.
(כבוד, זה צוייר לפני גיל 15. כבוד.)
לאחר קצת יותר זמן התנהגתי אליו כמו אל קקה. האהבה דעכה לי והתעסקתי עם מישהו אחר.
אני לא מאמינה על ההתנהגות שלי אני מאמינה ב100% שהייתי קוקו.
לפני שנה בערך נפרדנו אבל לא בקטע טוב, זה תמיד היה בסימן שאלה. נפגשנו כמה פעמים והמשכנו לשכב, אבל זה תמיד היה חסר רגש. כמה שאני רציתי מישהו לחבק ולאהוב זה לא היה מספיק, קיבלתי ממנו דחייה וטוב שכך. לא מתאים בכלל הקשר הזה.
תמיד אני אהיה המיתולוגית שלו אבל אני מאמינה שהמיתולוג שלי עוד לא הגיע.
לפני שבועיים קיבלתי ממנו אסמסים מוזרים ספק מאוהבים ספק מתגעגעים ספק רוצים לזיין
אני הייתי חתיכת גאה בעצמי שזה לא מעניין לי ת'תחת.
לפני יומיים קבענו להיפגש בדיזנגוף סנטר, באתי לפגישה קצת בחוסר חשק אבל עם מלא ביטחון לשם שינוי.
היה מאוד מרגש לראות אותו אחרי כמה חודשים, הבחור גדל, בא עם מדים (זה עושה לי את זה, לא משנה איזה מדים אפילו אלה של השף מהעבודה) רובה ועם החוסר מצב רוח המובנה שלו
אני חושבת שאת הסגירת מעגל שלי איתו עשיתי כבר ממזמן, כי המפגש הזה נתן לי כלום ושום דבר ויצאתי אפילו בתחושה רעה.
אפילו הסיום של הפגישה היה מביש, הזמנתי תה, הוא שילם בכרטיס אשראי ודרש החזר של ה-12 שקלים חדשים. אני מאוד שועשעתי מזה, זה היה חדש ומרענן.
אני חושבת איזה שטויות הייתי עושה איתו, מתייחסת אליו כמה בהמה רק כי ההתנהגות שלו מעצבנת אותי. אולי האהבה הפסיקה להיות עצומה באיזשהו שלב, וזה כואב לי לחשוב על זה תמיד הסתכלתי על זה כמשהו נורא נעלה.
שנינו רצינו לחתוך את הפגישה מוקדם מהצפוי אבל לפחות קיבלתי טרמפ מאבא שלו הבייתה. אף פעם לא הרגשתי בנוח ליד ההורים שלו, נורא בורגניים כאלה ומטופחים ועל רמה
ועם טונה טונה טונה של כסף. עד היום אני חושבת על הגינה שהם עשו ב100 אלף שקל וממירה את זה לכמה מכוניות סבא שלי היה קונה ל-3 הבנות שלו. כסף זה לא צחוק וממש לא מצחיק!!!
ודרך אגב, את עומר אני הכרתי בבלוג הקודם שלי קצת לפני גיל 14.
פחדתי שהוא לא ישים עליי זין כי הוא היה בן 16 וחצי אז אמרתי שאני בת 16.
אחרי שבועיים סיפרתי לו את האמת והוא בחר להישאר איתי, זה היה מדהים!!! כמה אהבה אני הרגשתי!!!
*אני חוזרת לתסרוקת הגלח המפורסמת, אני לא יכולה לסבול את המראה שלי יותר. אני מרגישה מלוכלכת ומבולגנת אני צריכה להתנקות.
מעכשיו אני אכתוב מלא שטויות בבלוג כי אף פעם לא נעים לי לכתוב סתם דברים כי אני מרגישה שמתאכזבים ממני אבל המונה כניסות מוכיח שהברחתי את כולם. אולי האיכות תחזור עם המצברוח.
אדיוס
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
