*

אבל וודי, למה אתה פוזל???
[

אחרי שקראתי את "התפסן בשדה השיפון" בפעם השנייה ולמדתי את פירושיו לעומק אני לא נגמלת מלהיגד "זיפת" ו"כאב תחת"

והמצב עכשיו ממש זיפת וזה עושה לי כאב תחת רציני.

באמת.

אני חווה עכשיו מה שאנשים רבים היו יכולים לו לקרוא לו "התנתקות רוחנית" אבל אני פשוט מרגישה שאני מתנתקת מהמציאות ומהרגשות שלי. הקטע המצחיק הוא שאני מרגישה עם יותר ביטחון בסביבת אנשים ואני מסוגלת לדבר ולהגיד, למרות שאני מדברת מאוד מאוד חלש וכמעט תמיד שואלים אותי לפחות פעמיים מה אמרתי.

אבל יחד עם זה שאומרים לי שאני נראית הרבה יותר טוב אני מרגישה הרבה יותר כלום ואני מעדיפה פשוט לשתוק.

קשה לי לדבר כי אני מנתחת כל הזמן את מה שאנשים חושבים בתוך הראש ואת שפת הגוף שלהם. אני מודעת לזה שאם אני אתקן אותם שאני מרגישה די תהומי הם יקחו את זה כדרישה לתשומת לב. ולמה שאני ארצה תשומת לב בכלל? תנו לי לישון.

אני מרגישה מאוד מצוקתית עכשיו וכואב לי שאין לי דרך להוציא זאת. אני פוחדת לדבר מכיוון שמבחוץ אני משדרת "עסקים מוצלחים ביותר" אבל אני מלאה במק וריקבון ובא לי להקיא את זה ממני

האנשים היחידים שיכולים לראות את מה שאני מדברת עליו הוא כאלה שעוברים את זה ביחד איתי ויודעים להזדהות עם מה שאני מתארת, סבא שלי שקורא לי את העיניים, רואה לי לתוך הנפש ובנזוגי שימון שמקבל את זה לצערי על בשרו.

הרגעים שאנחנו שוכבים במיטה ופתאום אני נתקפת פחד תהומי מזה שיחשיך ואני יודעת שאני אצטרך לחזור הבייתה. והפחד מלנסוע לרכבת כי זה מחלל את הקדושה של אותו היום. קשה לי להפרד וזה ממש מזכיר לי את החוויה שלי בתור ילדה קטנה יותר, כשאבא שלי שמעון היה מחזיר אותי הבייתה ופחדתי לצאת מהמכונית כי אז הכל היה נמחק. זה קצת כמו אחרי שיוצאים מסרט ממש טוב שאתה המום ממנו ואז בחניון כבר אף אחד לא מדבר על זה וזה חולף ברוח.

וקשה לי להפרד מסרטים. סרט אחד שמאוד נגע בי זה צעצוע של סיפור שאני באופוריה רק מלחשוב עליו. כמה דברים זה מסמל עבורי!

קודם כל נתחיל בזה שאני מאוד אוהבת את וודי והוא גורם לי להרגיש יותר טוב עם עצמי כי הוא כמו חבר דימיוני כזה. אני מנסה כבר יותר מחצי שנה להשיג את הבובה שלו וכנראה שבסוף אצטרך להביא אותו מארה"ב או משהו

הדברים היחידים שגורמים לי להרגיש הרבה יותר טוב ברמה קטסטרופאלית הם אפייה, סרט טוב ושאוהבים אותי מאוד. כמה אני אוהבת שאוהבים אותי זה קצת לא בריא לי. אני מחכה לזה שיאהבו אותי ושיגידו לי את זה. אבל זה לא הכל, אני רוצה שיאהבו אותי הכי הכי הרבה. 

אז חשבתי לשים פה קצת סרטים שגורמים להרגיש יותר טוב, הם די קומיים, אפילו מאוד אבל אם אני אגיד שלראות סרט דרמה סוחטת דמעות ברמה לא נורמאלית גורם לי להרגיש טוב אז הייתי כבר נשמעת ממש כבר קצת לא בסדר.

ואני מדברת כמו הולדן מהתפסן

אתמול ראיתי סרט הכי מצחיק שראיתי בחיי,

בית ספר לשוטרים מתחילים ולא הפסקתי לצחוק בקול ועוד הייתי לבד בבית!

צעצוע של סיפור (כל הטרילוגייה כמובן)

יומנה של ברידג'יט ג'ונס - אני אוהבת אותה ביותר והיא גורמת לי להרגיש כאילו היא החברה הכי טובה שלי

2

הנסיכה הקסומה- זה הסרט הפנטזייה שערך היחיד שאני יכולה לראות

חתיכה בהפתעה- הסרט קומדיה האמריקאית הכמעט יחיד שאני יכולה לראות ואני ממש אוהבת אות זה

ואחרון חביב שעושה חשק ללכת לגשר ולקבל הארה-

אני מאוד אוהבת את הסרט הזה והוא מאוד ישן וזה קסום בעיניי

אלו סרטים שהם אופטימיים וממש לא הכי אהובים עליי

אני אוהבת טרגדיות ודרמות חזקות ואף אימה