כעיקרון הבלוג הזה היה אמור להיות בלוג אומנות אבל יש לי חסימה יצירתית נורא גדולה אז אני בעיקר רושמת או כשאני ממש עירנית בלילה אני ממציאה שירים.אבל זה לא לגמרי נכון כי יש אומנות אחרת שאני מתעסקת בה המון ונותנת לי כח (והמון קלוריות) שזה אפייה.
כר חצי שנה שאני עוסקת בתחום באופן פרטני ומאוד לא מקצועי: אין לי משקל בבית ולא כוס מדידה, אין לי מערבל, אין לי פומפייה נורמאלית, לא סכינים של מטבח, לא ניילון נצמד ולאחרונה התחדשתי בנייר אפייה
תחום המטבח מאוד מרגיע אותי,
אני עובדת במסעדת
ליליות במרכז ת"א, מסעדת שף כשרה (לצערי), שגולת הכותרת היא השיתוף עם עמותת "עלם". כל שנה לוקחים 15 סיכוניים ונותנים להם מקצוע.
אתמול הטבחית תפסה אותי לשיחה בצד ואמרה לי דברים שכמעט וגרמו לי לדמוע. "כבר הרבה זמן לא היה פה נער או נערה שעבדו כמוך". יש!!!!!
אבל בלי קשר למטבח מה שבאמת עוזר לי זה האפייה בבית. אני מנסה מתכונים חדשים כל הזמן ובעיקר מהאינטרנט, גם כשזה סיכון יש שם את הכי הרבה אופים עם נשמה, ולא כמו אהרוני מפגיזים בחומרים לא מהעולם הזה.
כשאני מרגישה על הפנים כמו אתמול אני אוספת את עצמי למכולת ומארגנת מצרכים. אתמול היה מאוחר אז אספתי את דודתי לסופר הקרוב (אף מילה על פינוק!) וקניתי מצרכים לאלפחורס.
פעם ראשונה שאני מכינה את העוגיות האלה והייתי בטוחה שייצא על הפנים אבל יצא על הפנינים.
אני כ"כ מבסוטה מעצמי שאני אפרסם פה תמונה:
תודה רבה ל
בלוג של חייה אילון דר על המתכון
מה אתם אומרים על האומנות שלי?
נכון שהיא אומנותית ומוצלחת?
נכון שגם אפייה זה אומנות?
נכון שאני תותחית שהצלחתי ככה פעם ראשונה?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
