*

והיא מתחילה לדבר איתי שקשה לה הפרידה מהחבר ושהיא חזקה ופותחת דף חדש והתחילו לה דמעות בעיניים

ואני רציתי גם לשתף להגיד אבל שתקתי וייעצתי לא אמרתי מילה

ברגע שהיא סיימה את דברייה גם ככה היא סובבה את הראש למישהו אחר והתחילה לדבר איתו וכאן נסתיימה החברות ביננו וטוב שלא שיתפתי כי אז הייתי רואה בזה עלבון.

מתי צריך לקבל פרופורציות לגבי מצב דפוק? יש אנשים שמגיבים נורא מהר בלי לחשוב.

אמא שלי נכנסת לחדר עם פרצוף עצוב כי היא רבה עם חבר שלה, ואני שוב מייעצת, אבל למה את נעלבת? כי הוא אמר לך שהוא מתרגז שאת קוראת לבת שלו גנבת? שאת קנאית מידי בריקודי עם? מזה את נעלבת?

אני מסתכלת עם זוגות אחרים ואני רואה דברים כל כך דפוקים ואני שומעת אותכן מדברות על הצרות שלכן עם החבר וכמה שאתן עצובות

ואם הייתה מישהי אחת שיכולה שנייה לעצור ולהקשיב איזה קטע דפוק לי יש, שחבר שלי אומר לי שהוא שונא אותי שונא אותי בכל מי לה שאני אומרת. שאני חרא בנאדם, שהוא לא אוהב אותי ולא מעניין אותו מה אני מרגישה ולא אכפת לו שאני נפגעת וש"מתי שהוא ידבר איתי"

אמרו לכן את זה פעם? נכון זה לא נעים?

אבל לא נעלבתי והלכתי להכין עוגיות כי החבר של אמא שלי חיסל את הקודמות.

נראה בזה כמכשול מחזק כי פעם הייתי מבטלת את העבודה יום קודם. וגם כבר בכלל לא בא לי לדבר עם אף אחד אני אחכה עם עצמי.

בתכנון של סבא שלי כל המשפחה הייתה צריכה להיות ברגעים אלה בטוסקנה לשבוע ימים אבל בגלל שאני לא יכולה לצאת יותר מידי מגבולות האזור המוכר שלי ולא לדבר על המדינה הטיול בוטל

ובמקום זה, הם אמרו, שכל המשפחה תסע לצימרים לשלושה ימים והם אמרו לי, תביאי את החבר יהיה לכם חדר לבד

אי אפשר לדעת מה יוביל יום ומה יוביל רגש ומתי ההגיון יחזור אבל אני מקווה שעד ה-21 יהיה סבבה כי בשביל מה יש ג'קוזי בצימר אם לא נשתגל?

ואני קוצצת מדהים, בחיי.