שמתי לב לתופעה חוזרת ונישנת אצלי שבעיקרה כל תמונה שלוקח לה יותר מ-5 שניות להצטלם אני מרימה את יד ימין בעצבים וצועקת עם הפרצוף העקום "נווווווו כבררררררר!!!!!!"אני ממש שונאת להצטלם ושונאת שאומרים לי לחייך וזה בערך כל מה שצריך לעשות בתמונות ולפעמים שקשה ללחוץ על הכפתור המזורגג אני ממש מאבדת עשתונות ואז כנראה זה הזמן המתאים לצילום
דוגמא מס' 1: לפני כ-3 שבועות אירחתי בבית שלי את האנשים מהעבודה ולהיות כחלק מההוייה החברתית לקחנו תמונה אבל החיוך ממש כאב לי כי הלחי ממש כאבה לי כי היה עליי מישהו יותר מ-30 שניות (מי שרמוטה עכשיו מייי)
בתמונה תוכלו לראות סימנים מזהים כגון הדיאט קולה המטריף שלי ונוגה הנושה נושה שקינאה ובאה לעזרתי אע"פ שהיא הייתה ממש בסדר אתמול. GO GIRL!
דוגמא מס' 2-: תמונה שנלקחה בהפסקה בעבודה (די ישנה הבנדנה כבר לא מחמיאה לי כבעבר, כיום אני נראית כמו מנקה ושאלו אותי שבוע שעבר איפה השואב אבק, לפנות שולחנות והיד עוד נטוייה) (אני לא הייתי מתעסקת עם זאת שמתעסק לכם באוכל כלבים)
הורדתי את המשקפיים כדי להראות קצת יותר טוב מדוגמא מס' 1 אבל 5 שניות יותר מידי וחטפתי קריזה
אל תשימו לב שזה עם יד שמאל כי בטח ממש ממש רציתי להרים את יד ימין אבל היא החזיקה את האבו ארבע שלי
דוגמא מס 3: אצל סבא וסבתא, פה אין לי באמת תירוץ למה התעצבנתי, מה שאני יודעת זה שלא רציתי שיצלמו אותי מלמעלה וצעקתי על חבר של אמא להוריד את המצלמה
אני סתם ברברית
אני מתחילה להאמין שיש אלוהים והעולם לא פועל על קארמה
היום שמחתי לאיד על דפקה שקרתה למישהו שדפק אותי בעבר ובדיוק נחתכתי
הייתי בטוחה שאלוהים מעניש אותי
אבל למה שאלוהים יעניש אותי אם הוא חנון רחום?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
