כל קשר שהייתי בו אי פעם בסופו של דבר נגמר נורא עצוב ובחסימה של פייסבוקבכל קשר שהייתי בו במהלכו ובסופו נאמרו בערך אותם משפטים והפגמים נשארו אותם פגמים
בסוף פחות או יותר שנאו אותי או התנתקו ממני לגמרי
האבסורד הוא שבמהלך הקשר הרגישו אליי הכי קרובים ואהבו אותי מאוד יותר מאת הקודמות
אז מה גורם בסוף לכולם לשנוא ולברוח?
לפעמים אני פוחדת שאני חולת נפש שנכנסת לתוך המוח של אנשים וכמו מכשפה "מכשפת" אותם ומשגעת להם את השכל, מכניסה אותם לדיכאון אבל בסופו של דבר ובסופו של קשר הם תמיד קמים על הרגליים יותר מהר ממני ומתקדמים הלאה
אבל אני נשארת ושומעת את אותן הטענות
לפעמים אני באמת חושבת שמשהו דפוק אצלי בשכל כי הרי אם זה נגמר תמיד כ"כ נורא ומתרחקים ממני כמה שיותר מהר (בקשר האחרון זה היה שיא, תביאו טרופי) למה אוהבים אותי? למה התחילו איתי את הקשר מלכתחילה?
אני לא מוכרת חתול בשק והיה לי יותר מקשר אחד דרך בלוג ואני לא מסתירה כלום לצערי
ניסיתי לחשוב על זה והגעתי למסקנה שרוב שונאיי היו אוהביי
שניים מהעבודה מסוכסכים איתי כי לא הייתי מעוניינת באותה דרך כמוהם, בני הזוג הקודמים או כל קשר שלא יהיה נגמר רע אחרי אהבה נורא גדולה
תמיד אני אומרת שאני מעדיפה שישנאו אותי מאשר שלא ירגישו אליי כלום, שנאה זה רגש מאוד מושקע וזה לא קלישאה שהוא נורא גבולי לאהבה
אני רוצה תמיד לצרוח שיברחו כי אני חולה בראש ואני יכולה להזיק
אבל אני יכולה גם להביא אהבה עצומה ובאמת אכפת לי, ואני מודעת לטעויות ולשגיאות שלי עד כאב, וכמה זה כואב שאני חוזרת עליהן שוב ושוב
אתם יודעים איך זה לשמוע את אותו המשפט בדיוק משני אנשים שונים ששונים אחד מהשני 180 מעלות אבל נפגשים באמצע דרכי?
אני מצטערת על מה שאעשה עושה מרגישה ארגיש הרגשתי עשיתי שיגעתי משגעת אשגע
אבל כנראה שאני אמשיך לעשות את זה עד שאני ארגיש ביטחון
בא לי לבכות וממש רע לי כי מצאתי מישהו שאכפת לו אבל אני כמו שמן ומיים פשוט דוחה
ממש נמאס לי מהתחושה המחורבנת הזאת בא לי לשלוח לכולם מכתבי התנצלות
באמת מזל שאני גרועה במספרים אני זוכרת רק שלושה זה או שאתם צריכים להיות אמא שלי, שנתיים וחצי איתי או חברה מכיתה ז'
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל