שוב אני במוד של הרגעה עצמית'צאי מזה, צאי מזה'
יש לי דמעות בעיניים
ואתמול הייתה סצנה עצובה קצת, הכלבה שלי התחילה לבכות והתחלתי לבכות יחד איתה (לפחות אחת עשתה קקי בסוף)
שאני שולחת מייל שהוא חשוב ואני צריכה מענה דחוף אבל לא משיבים לי כי בראש אני סטוקרית אובססיבית זה מבאס, אבל שלא שומרים לי חסד נעורים ולא רוצים לתת לי עזרה קטנה שתמנע ממני להמרח על האספלט או לשלם לאיש מקצוע סתם, זה ממש מבאס
הלוואי והייתי כמה שנים אחורה, שלא היה אינטרנט ואם היית נפרד ממישהו היית מתנתק ממנו לחלוטין
אני לא רוצה לדעת איפה כל אחד נמצא באותו רגע, עם מי הוא מדבר, באיזה בחורה הוא נגע במסיבה או כמה מהר התגברו עליי כל הזמן
ואני עוד יותר לא רוצה לראות שחסמו אותי או ש'לא מאשרים' אותי, וזה יותר מבן אדם אחד
הקטע הדפוק הוא שהאנשים האלה באמת אהבו אותי פעם אבל ביום אחד התהפכו עליי ונעלמו
אני קשה אני תלותית אני קוקו
אבל גם אני מתגברת ולא הייתי רוצה להישאר זיכרון עלוב ופתטי של בגידה/תלותיות/פסיכיות
נן אמר לי עכשיו שאם הוא היה רובי הוא היה יורד מהבמה ומנשק אותי בגלל שבטח היה לי מבט מאושר ומתרגש וכי אני מיוחדת ויש לי יופי מיוחד, אבל אלוהים אדירים, אני הייתי שם! עשיתי את זה!
רובי היה מטר ממני! רובי, למה לא הסתכלת?
ומה אני אמורה לעשות שיגיעו ימי הולדת? להתקשר? ואם ינתקו לי באמצע המזל טוב?
אני גם מרגישה ממש תקועה וחנונה ורולה, אני יותר ויותר מאמינה שקארמה ושאם אתה 'חוי' יתקע לך אחד בתחת
צריכה לחזור למשטר האקס בוקסר, הריבועים בבטן הפכו לעיגולי בצק
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל