שאלתי את דודה שלי מתי החלומות יעברו והיא אמרה מתי שאני אקלוט שהוא לא רוצה יותר.
התקשרתי אליו יום לפני היומהולדת שלו כי פחדתי שאם אתקשר באותו היום זה עלול להרוס לו את היומהולדת.
אחרי כמה צילצולים הבנתי שזה לא הולך לקרות. נעלבתי קצת כי חשבתי שימי הולדת זה תנאים מקלים. מאז אותו היום ביולי לא יצרתי קשר טלפוני בכלל. הרגשתי באותו הרגע איך האינסטינקטים האובססיביים שלי מתעוריים. זה כבר לא היה למזל טוב, זה היה לשקט הנפשי שלי.
אם פינטזתי על פגישה ב-באר, כבר פינטזתי על סגירת מעגל
כבר נעלבתי שלא ענה לי. מה כבר עשיתי שלא ענה לי? אני קוקו, אני ממש פסיכית.
אנשים מהצד חושבים שעשיתי משהו לא בסדר, אבל באמת שאהבתי חזק מידי. בום בום טראח
התקשרתי אליו הבייתה ואמא שלו ענתה לי. הוא כמובן לא היה יכול לדבר. מילמול וניתוק. התקשרתי שוב
"הוא לא רוצה לדבר איתי, נכון?" היא אמרה שנכון ושהיא מצטערת. היא נשמעה נחמדה מאוד וזה ניחם אותי קצת.
מסרתי לו מזל טוב
רציתי לטפוח לעצמי על השכם. יופי שיר, יצאת בוגרת. הוא יצא תינוק.
הקלה. הרגשתי שמשהו השתחרר. אולי כי שמעתי את המילמולים שלו מהצד השני.
כולם אומרים שאהבה נגמרת מתי שמוצאים אחת חדשה.
ככה מהר אהבה יכולה להגמר? ועוד מאשימים אותי שאני פרנואידית בזה שהאהבות שלי בקשר עם בנות אחרות?
זה מנחם מצד אחד ומצד שני מתסכל. אני כל כך רוצה חיבוק עכשיו על המיטה. אבל לא חיבוק בבלאגן הזה, אני רוצה להרגיש שקט מבפנים.
כשהייתי בת 14-15 כעסתי שלא לקחו את הקשר שלי ברצינות, ויחסית זה באמת היה קשר די רציני אבל אני חושבת שהוא היה האהבה הגדולה הבוגרת הראשונה שלי. היא לא הייתה מסודרת זה היה הרבה בלאגן.
אני רואה מהצד ואני יודעת שזה קיים
אביב גפן כתב פעם "אם תשאלו אותי, אתה נולדת לאהוב". וזה באמת נכון, אני נולדתי לאהוב.
אני חיה לאהבה שתהיה לי, אני מייחלת לילדה שלי אני רוצה את האהבה לשקט, לשלווה
אני מתגעגעת למשהו שלא היה לי
ובינתיים אני קמלה ומתה.
אבא שלי ניתק איתי קשר, אילו דברים הוא אמר
הפסקתי את הלימודים האקסטרניים והמשפחה שלי במוד של "מה יצא ממך"
הדירה שהייתי אמורה לחתום עליה לא מתפנה בסוף
בהחלפות הבאתי המון דברים יקרים תמורת דואר שנאבד
החבר הכי טוב שלי הולך לי
אוהב
לא
שיר
אני בדיכאון
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
